בין 'ראה וקדש' ל- 'ראה וחדש' – מסורת וחידוש כמכונני זהות ותרבות - בני ובנות מצווה

משך הפעילות: כשעה וחצי

ציוד נדרש: אפשרות להצגת הטקסטים במליאה, על גבי הלוח (להלן) דפי משימה לחברותות, ודפי משימה אישית לתלמידים/ות – ר' נספחים 1 – 2, במידת האפשר – עמדות מחשב או אייפדים

בשיעור זה, נבקש להמשיך את העיסוק בנושא המסורת, ואולם הפעם נתמקד ונבחן, את המתח המפרה, שבין מסורת – וחידוש, ונתעמק כיצד מתח זה, יחד מתחים מעצבים מכוננים נוספים (כדוגמת פרט וכלל; קבע וכוונה וכד'), פוגשים אותנו, ומשפיעים או אף מגדירים את זהותנו.

מטרות הסדנא (התלמידים/ות…):

ימשיכו ויבחנו את המושג 'מסורת', והפעם בהקשר למתח המכונן בין 'מסורת' ו'חידוש'.
יעמדו על משמעותו על וכוחו של מתח מכונן זה, ביצירת ובעיצוב, המשכיות וחיוניות.
יתנסו באבחנה ובניתוח רבדים שונים, של מסורת וחידוש, כפי שהם באים לידי ביטוי בכמה דוגמאות מחגי ישראל.
יבחנו ויתמודדו עם שאלות משמעותיות בדבר 'חידוש', במסורות מוכרות ומקובלות, הן במשפחה הפרטית והן בתרבות ישראל בכלל.

מהלך הסדנא – כללי:

פתיחה ומבוא במליאה: מסורת וחידוש – כחצי שעה.
משימת יצירה בחברותות: החידוש שלנו… – כחצי שעה.
אסיף וסיכום – כחצי שעה.

מהלך הסדנא – פירוט:

חלק א' – פתיחה במליאה: מסורת וחידוש (כחצי שעה)

כמו בשיעור הקודם (בנושא המסורת), נרשום על הלוח בגדול את המילה 'מסורת' – והפעם נוסיף לצידה את המילה – 'וחידוש'. לאחר שנזכיר ונציף את כך, שאנו עדיים ברצף העיסוק שלנו בנושא המסורת – במסירת התרבות, הסיפורים, המנהגים, הערכים ועוד, מדור לדור, נעלה לדיון את שאלות הפתיחה:

'חידוש' – מאיזה שורש באה המילה? איך ניתן להבין אותה, בהקשר לדיון הזה שלנו, במסורת? איך תסבירו אותה? שנבקש גם שיציעו דוגמאות מחיינו – מה הוא 'חידוש'?

נסביר, כי לתלמידות ולתלמידים, כי בשנים אלה, בגילאי בת ובר המצווה – העם היהודי, קורא ומזמין אותן ואותם, לבחור להצטרף, ולהיות חוליה משמעותית, בשרשרת המסירה, שרשרת הדורות.

נציג, נקרא ונסביר את הטקסט, מדברים ל"א שלהלן, ושהיה הראשון להציג את רעיון שרשרת המסירה, כפי שנהגה ויוסד, על ידי חז"ל:

לאחר הבנת הטקסט כפשוטו, נרחיב מעט על מצוות ה-'הַקְהֵל' – הוא הכינוי לציווי הקדום בדבר קריאת התורה בקול רם, באזני ציבור, ציווי שנשתמר עימנו עד היום – עם פנים חדשות.

בעבר הקדום והרחוק, ללא דפוס, ללא רכב או טכנולוגיה, היה ניתן לערוך טקס מעין זה, שדרש לכנס את כל העם, לשמיעת הקריאה בתורה, רק לעיתים רחוקות (מה שמתואר בדברים, באופן סמלי כמובן, כפעם אחת כל שבע שנים). לעמת זאת, עם חלוף הדורות והזמנים, עם הקמת יישוביי קבע יהודיים, כפרים, קהילות וכמובן בתי כנסת, החל מתקבע מנהג קריאת פרשת השבוע, בתפילת הציבור בשבתות – לא פעם אחת בשבע שנים, כי אם פעם בשבעה ימים. מדובר במאות הראשונות לספירה ובימי הביניים, בעולם פרה-מודרני שעדיין חסר את ההמצאה שתשנה את פני האנושות – הדפוס. כך בין השאר, לאנשים/נשים לא היה ספר תנ"ך על המדף בבית, וכמובן שבין כה לא היה חשמל לקרוא בו, שלא בשעות היום… על רקע זה, התפתח מנהג נוסף, שגם הוא עימנו עד ימינו – המנהג לקרוא בקול רם מהתורה, בלב כיכר העיר, בימי שני וחמישי בשבוע, שהיו ימי השוק הקדומים, ולכן גם הומים מאדם. בימים אלה, קראו את תחילתה של הפרשה, שתיקרא בשבת הקרובה במלואה, אולי בכדי לייצר עניין להגיע בשבת לבית הכנסת, לשמוע את הפרשה כולה. כך, עד ימינו אנו, נהוג לקרוא בבתי הכנסת, בימי שני וחמישי בבוקר, את תחילתה שלפרשת השבוע.

נוכל להמחיש את אופיו של מהלך זה, באמצעות שימוש בדימוי של פרומו, או טריילר – כנראה הראשון בתרבות האנושית.

חשוב שנסב את תשומת לב התלמידים והתלמידות, ונדגיש את המימד השוויוני והמיוחד שיש בפסוקים אלה מהתורה, המבליטים את מקומן השווה של הנשים, במעמד וביחס לתורה.
לפני שנעבור אל הטקסט הבא, המעובד מתוך מסכת חגיגה בתלמוד, נציף ונחדד את הקשר, בין הפסוקים שקראנו, לבין העיסוק שלנו בנושא המסורת. נזכיר את המשחק שפתח את השיעור הקודם – "טלפון שבור", והמחיש את רעיון 'שרשרת המסירה' של התורה שבעל פה, שבה כל דור ודור מקבל מקודמו, ומוסר לבא אחריו, אבל עם התאמות וגוונים אחרים ומשתנים, על פי הזמן ותפיסות העולם.
נציג את הטקסט ממסכת חגיגה שלהלן, ונסביר כי, אנו עומדים/ות לקרוא סיפור, שנכתב על ידי חז"ל, בערך לפני כ- 1,500 שנה, והנוגע ישירות לפסוקים שקראנו מספר דברים, ולנושא 'מסורת וחידוש' בכלל.

נקרא אותו ראשית במלואו, עם מעט הסברים ככל הניתן אך מבלי להשאירו סתום לגמרי, ולאחר מכן נקרא שוב, את הסיפור – הפעם יחד עם ההסברים, כפי שנכתבו ע"י פרופסור אביגדור שנאן, במאמרו 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים'[1], והמופיעים במשולב בתוך הטקסט. לאחר הקריאה נעלה לדיון את השאלה שתופיע להלן, ואשר נוגעת להבנתם/ן בדבר משמעות השורה האחרונה בסיפור.

[1] שנאן אביגדור, "אלו ואלו דברי אלהים חיים", חלק א', הספרייה של מט"ח https://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=18288

הערה: לשיקול המנחה, האם להציג את הטקסט תחילה במקורו, ולאחר מכן פעם נוספת עם הסברו של פרופסור שנאן, או לחילופין, להוסיף את רובד ההסבר בעל פה, כשמול עינינו המקור בלבד

לאחר הקריאה נבקש מהתלמידים והתלמידות, שיסבירו בלשונם/ן את משמעות השורה האחרונה בסיפור – מה לדעתם/ן המסר בסיפור?
איזו משמעות חדשה מוסיף הסיפור, על הפסוקים מספר דברים?
נסביר, כי עתה נבקש, בחברותות – להציע רובד של 'חידוש' לחגי ישראל – אבנים יקרות להוסיף ללוח השנה העברי (פירוט להלן)

חלק ב': 'החידוש שלנו…' – משימת יצירה בחברותות (כחצי שעה)

בחברותות, נזמין את התלמידים והתלמידות ליצור יחדיו רובד של 'חידוש': בדף המשימה שלהלן, הם/ן יתבקשו לבחור חג אחד מתוך שלוש אפשרויות (ר' נספח מס' 1), ולהציע לו 'חידוש' – ריענון יצירתי משלהם/ן – בין אם הצעה לשלב מנהגים חדשים, טקסים אחרים, טקסטים נוספים, שירים מסוימים, מאכלים חדשניים וסמליים וכו' וכו', וזאת כמובן בחשיבה משמעותית ובהכרעות מנומקות.

לשם החיפוש העצמאי על מנהגי החגים ותוספות אפשריות של חידוש, רצוי להיעזר בחדר מחשבים, או באייפדים אם יש כאלה בהישג יד, ואלם, במידה ולא, נציע לאפשר, כמובן למטרה ייעודית זו בלבד, שימוש בטלפונים הניידים, בחצי השעה הקרובה.

לדף המשימה היצירתית לחברותא – ר' נספח מס' 1

חלק ג' – אסיף, סיכום והפניה למשימה שנייה – "המסורת המשפחתית שלי" (כחצי שעה)

נתכנס לאסיף במליאה, ונבקש לשתף, בהצעות החידוש המנומקות, לחגים שבחרו להתמקד בהם.
נסכם את האסיף ונחזור ונדגיש, שאין מסורת ללא חידוש: שהרי כמו שהבנו במהלך שני השיעורים האחרונים, על אותה המסורת העוברת מדור לדור – מתווספים רבדים רבדים של חכמה נוספת, מנהגים חדשים, תפיסות עולם חדשות.
כסיכום ולסיום, ולפני שנכוון למשימה המשפחתית השנייה, נציג, נקרא ונסביר על פי הנדרש, את דבריה היפים של ברכה סרי:

בהמשך לדברים אלה ובהשראתם, נפנה את התלמידות והתלמידים, למשימה השנייה – במסע שלנו לחיפוש, הגדרת ועיצוב – המסורת המשפחתית הפרטית (ר' נספח 2)

במשימה זו, נשלח את התלמידים והתלמידות לבחור 3-4 מסורות משפחתיות "קבועות" שאהובות עליהם/ן במיוחד (חגים מסוימים, מנהגים, מאכלים, מועדים, מנהגי המשפחה בשבתות, טיולים קבועים, הדרך שבה המשפחה נוהגת לחגוג ימי ההולדת וכד'…), ולברר עם ההורים מה מקורן של מסורות אלה וכיצד התהוו והתפתחו בדורות המשפחה.

הערה חשובה:

נמליץ לחשוב מראש על פלטפורמה, בה יוכלו התלמידות והתלמידים, לשתף במסורות ובסיפורים שיאספו ויתעדו.

נספח 1 (2 עמודים)

המסורת שלנו – והחידוש שלנו….

דף משימה בחברותא – עותק לתלמיד/ה

קראו, כהשראה וכהכוונה, את סיפור גלגולו של ט"ו בשבט – חג שבמובהק, מכיל בתוכו רבדים רבים של מסורת וחידוש. אחר כך, גשו למשימת היצירה בחברותא, לפי ההנחיות שמופיעות לאחריו:

בשבת אבותינו בארץ בימי הבית הראשון והשני, היה ט"ו בשבט, התאריך של יום תחילתה של שנת המס החקלאית. יום זה שימש כנקודת סימון בלוח השנה, לצורך חישובי המעשרות מפירות האילן, שאותם היה צריך להביא לכהנים, בבית המקדש. לאחר חורבן הבית ודלדול הישוב היהודי בארץ ישראל, חל שינוי באופיו של ט"ו בשבט. מיום בעל משמעות מינהלית, ליום של ערגה וזיכרון לעבר, מיום בעל משמעות צרה, ליום של תפילה למען האילנות המניבים תבואה. בהתאם לכך נתחברו בארץ ישראל, תפילות מיוחדות ופיוטים שונים לט"ו בשבט, שעניינם אילנות הארץ ותנובתם.

עיקר עיצובו של החג, נעשה בידי מקובלי צפת – יהודים יוצאי גירוש ספרד ופורטוגל, במאה ה-16. הם שהנהיגו ביום זה, את מנהג אכילת פירות ארץ ישראל, תוך לימוד קטעים מהתורה ומדרשים, העוסקים בשבח הארץ ופירותיה. ערב הלימוד עוצב במתכונת הדומה ל"סדר ליל פסח". ארבע כוסות של יין אדום ויין לבן נשתו במהלך הסדר של ט"ו בשבט, כסמל לארבע עונות השנה. הפרות נאכלו בהתאם לסדר קבוע, שלגביו היו מספר מנהגים.

עם תחילתן של העליות הציוניות לארץ, לבש ט"ו בשבט פנים חדשות. יום זה הפך לסמל של כיבוש השממה וחידוש חייו של עם ישראל בארץ ישראל. יותר מכל בוטאו מוטיבים חדשים אלו במנהג הנטיעות.

גם בדורנו ובתקופתנו אנו, נוסף לט"ו בשבט רובד חדש וחשוב – והוא היה לחג, המסמל ומזמן לנו, מרחב למודעות ועיסוק, בנושאים הגורליים הקשורים לאיכות הסביבה ולקיימות.

משימת 'מסורת וחידוש' –

מלאו יחדיו את השאלון שבעמוד השני, לפי ההנחיות הבאות:

מסורת:

בחרו אחד מהחגים הבאים: חנוכה / פורים / שבועות.
שתפו בינכם/ן, ורשמו בקצרה – בדף המיועד, את מה שידוע לכם/ו על החג – מקורו, סיפורו, סמליו ומנהגיו.
לאחר מכן, חפשו בויקפידיה ובעוד מקורות זמינים – מידע משלים על שהיה הידוע לכם, בדגש על דרך התפתחותו וגלגוליו של החג, וסכמו בכתב את עיקרי הדברים.

חידוש:

דונו והחליטו יחדיו, על רובד של 'חידוש', שתרצו להוסיף למסורות החג שבחרתם/ן:
ראשית חישבו על הסיבה לשינוי שתציעו, ו/או על משמעות עדכנית, הקשורה לנושא עכשווי, לערך מודרני, או לרעיון חדש, שנראה לכם/ן מתאים ושחשוב להוסיף לחג זה.
עכשיו הציעו, דרך שבה "החידוש' שלכם/ן, יבוא לידי ביטוי ממש בחג: למשל – רשימת מנהגים חדשים ובעלי משמעות ומסר, או בטקסטים נוספים או שירים שיבטאו את המסר שבו בחרתם/ן; זה יכול להיות טקס שתמציאו, או הצעה מסודרת לשינוי בטקסי החג הקיימים; רשימת מאכלים חדשניים וסמליים ועוד – כיד הדמיון הטובה… כמובן – הסבירו ונמקו מה עוד מאחורי השינויים שתציעו, ומה הם אמורים לסמל.

החג שבחרנו: ___________________________

שמות התלמידים והתלמידות שבחברותא: _____________________________________________

מה ידוע לנו על מקורו של חג זה, סיבותיו, סיפורו, טקסיו ומנהגיו?

___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

מה גילינו על החג בויקיפדיה, שלא ידענו קודם?

תארו בקצרה, את הגלגולים ואת התחנות המרכזיות בהתפתחויות ערכי ומנהגי החג, עד היום.

איזה רעיון, ערך או נושא עכשווים נבקש להוסיף כרבוד של חידוש לחג שלנו, ולמה?

כיצד נעגן, נטמיע רעיון/ערך זה שהצענו, בחג עצמו – האם באמצעות /טקס/שיר/מאכל/מנהג חדש… – ואיזה? נסו להיות מדויקים/ות ומפורטים/ות ככל שתוכלו – זו הדרך להטמיע חידושים, שיהפכו בבוא העת למסורת…

נספח 2

מסורת משפחתית – בהתחדשות רב דורית

דף משימה לתלמיד/ה

כל משפחה והמסורות שלה…

אולי זה המתכון של סבתא למרק לפסח; או השריקה של סבא מתנועת הנוער; הטיול המשפחתי לשבוע במדבר בכל סוכות; ארוחת צהריים כל שבת אצל סבא וסבתא בקיבוץ; מתנות יום הולדת שנותנים כבר בערב לפני; הדלקת כל שמונה הנרות בחנוכייה בכל שמונת ימי החג; בני הדודים הכיפיים מחו"ל, שמגיעים כל שנה לפסח; ועוד ועוד…

אז… אילו מסורות יש אצלכם ואצלכן במשפחה?

בחרו 3-4 מסורות, "קטנות" או גדולות", שאהובות עליכם/ן במיוחד.

בהמשך לבחירתכם/ן זו, גשו ושאלו את ההורים את השאלות הבאות, וזכרו לרשום בנחת ובאופן מסודר את התשובות.

האם אלו מסורות שהיו מוכרות להם/ן כבר בילדותם/ן?
אילו מהמסורות הללו, קיבלו מהוריהם, מסבא וסבתא, ואילו מהן חדשות יותר?
האם המסורות שעברו מסבא וסבתא, עברו שינוי, מאז להיום, ובמה?

ולסיכום – שאלת מחשבה אישית:

האם הייתם/ן רוצים/ות גם אתם/ן להעביר מסורות אלה באותו אופן, גם לדורות הבאים?

חשבו – איזה רובד אישי ועכשווי, אתם/ן הייתם/ן מוסיפים/ן, לכל אחת מהמסורות האהובות הללו? פרטו והסבירו

בין 'ראה וקדש' ל- 'ראה וחדש' – מסורת וחידוש כמכונני זהות ותרבות - בני ובנות מצווה

נבקש להמשיך את העיסוק בנושא המסורת, ואולם הפעם נתמקד ונבחן, את המתח המפרה, שבין מסורת – וחידוש

בין 'ראה וקדש' ל- 'ראה וחדש' – מסורת וחידוש כמכונני זהות ותרבות – בני ובנות מצווה

יתגדל ויתקדש שמך

מאתיופיה לישראל - מירושלים לירולשים

המאבקים שלנו

מרכזי סיוע

צרו קשר