"משה קיבל תורה מסיני – ומסרה..." – בין מתן תורה אז – ועד חיינו היום - ד'-ו'

משך הפעילות: כשעה וחצי

ציוד נדרש: מצגת / דפי מקורות

כללי:

בשיעור זה, נבקש להמשיך את העיסוק בנושא המסורת, ואולם הפעם נתמקד ונבחן, את המתח המפרה, שבין מסורת – וחידוש, ונתעמק כיצד מתח זה, יחד מתחים מעצבים מכוננים נוספים (כדוגמת פרט וכלל; קבע וכוונה וכד'), פוגשים אותנו, ומשפיעים או אף מגדירים את זהותנו.

מטרות הסדנא (התלמידים/ות…):

יתעמקו בהבנת המושג 'מסורת', ויתוודעו למתח המכונן בין 'מסורת' ו'חידוש'
יעמדו על משמעותו על וכוחו של מתח מכונן זה, ביצירת ובעיצוב, המשכיות וחיוניות
יתנסו באבחנה ובניתוח רבדים שונים, של מסורת וחידוש, כפי שהם באים לידי ביטוי בכמה דוגמאות מחגי ישראל
יבחנו ויתמודדו עם שאלות משמעותיות בדבר 'חידוש', במסורות מוכרות ומקובלות, הן במשפחה הפרטית והן בתרבות ישראל בכלל

מהלך הסדנא – כללי

פתיחה ומבוא במליאה: מסורת וחידוש – כחצי שעה

משימת יצירה בחברותות: החידוש שלנו… – כחצי שעה

אסיף וסיכום – כחצי שעה

חומרים נדרשים:

אפשרות להצגת הטקסטים במליאה, על גבי הלוח (להלן)

דפי משימה לחברותות, ודפי משימה אישית לתלמידים/ות – ר' נספחים 1 – 2.

במידת האפשר – עמדות מחשב או אייפדים

מהלך הסדנא – פירוט:

חלק א' – פתיחה במליאה: מסורת וחידוש (כחצי שעה)

נרשום על הלוח בגדול את המילה 'מסורת' – והפעם נוסיף לצידה את המילה – 'וחידוש'. לאחר שנזכיר ונציף את כך, שאנו עדיים ברצף העיסוק שלנו בנושא המסורת – במסירת התרבות, הסיפורים, המנהגים, הערכים ועוד, מדור לדור, נעלה לדיון את שאלות הפתיחה:

'חידוש' – מאיזה שורש באה המילה? איך ניתן להבין אותה, בהקשר לדיון הזה שלנו, במסורת? איך תסבירו אותה? שנבקש גם שיציעו דוגמאות מחיינו – מה הוא 'חידוש'?

נסביר, כי לתלמידות ולתלמידים, כי בשנים אלה, בגילאי בת ובר המצווה – העם היהודי, קורא ומזמין אותן ואותם, לבחור להצטרף, ולהיות חוליה משמעותית, בשרשרת המסירה, שרשרת הדורות.

נציג, נקרא ונסביר את הטקסט, מדברים ל"א שלהלן, ושהיה הראשון להציג את רעיון שרשרת המסירה, כפי שנהגה ויוסד, על ידי חז"ל:

דברים, פרק ל"א, פסוקים ט' – י"ב :

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת;

לאחר הבנת הטקסט כפשוטו, נרחיב מעט על מצוות ה-'הַקְהֵל' – הוא הכינוי לציווי הקדום בדבר קריאת התורה בקול רם, באזני ציבור, ציווי שנשתמר עימנו עד היום – עם פנים חדשות.

בעבר הקדום והרחוק, ללא דפוס, ללא רכב או טכנולוגיה, היה ניתן לערוך טקס מעין זה, שדרש לכנס את כל העם, לשמיעת הקריאה בתורה, רק לעיתים רחוקות (מה שמתואר בדברים, באופן סמלי כמובן, כפעם אחת כל שבע שנים). לעמת זאת, עם חלוף הדורות והזמנים, עם הקמת יישוביי קבע יהודיים, כפרים, קהילות וכמובן בתי כנסת, החל מתקבע מנהג קריאת פרשת השבוע, בתפילת הציבור בשבתות – לא פעם אחת בשבע שנים, כי אם פעם בשבעה ימים. מדובר במאות הראשונות לספירה ובימי הביניים, בעולם פרה-מודרני שעדיין חסר את ההמצאה שתשנה את פני האנושות – הדפוס. כך בין השאר, לאנשים/נשים לא היה ספר תנ"ך על המדף בבית, וכמובן שבין כה לא היה חשמל לקרוא בו, שלא בשעות היום… על רקע זה, התפתח מנהג נוסף, שגם הוא עימנו עד ימינו – המנהג לקרוא בקול רם מהתורה, בלב כיכר העיר, בימי שני וחמישי בשבוע, שהיו ימי השוק הקדומים, ולכן גם הומים מאדם. בימים אלה, קראו את תחילתה של הפרשה, שתיקרא בשבת הקרובה במלואה, אולי בכדי לייצר עניין להגיע בשבת לבית הכנסת, לשמוע את הפרשה כולה. כך, עד ימינו אנו, נהוג לקרוא בבתי הכנסת, בימי שני וחמישי בבוקר, את תחילתה שלפרשת השבוע.

נוכל להמחיש את אופיו של מהלך זה, באמצעות שימוש בדימוי של פרומו, או טריילר – כנראה הראשון בתרבות האנושית.

חשוב שנסב את תשומת לב התלמידים והתלמידות, ונדגיש את המימד השוויוני והמיוחד שיש בפסוקים אלה מהתורה, המבליטים את מקומן השווה של הנשים, במעמד וביחס לתורה.
לפני שנעבור אל הטקסט הבא, המעובד מתוך מסכת חגיגה בתלמוד, נציף ונחדד את הקשר, בין הפסוקים שקראנו, לבין העיסוק שלנו בנושא המסורת. נזכיר את המשחק שפתח את השיעור הקודם – "טלפון שבור", והמחיש את רעיון 'שרשרת המסירה' של התורה שבעל פה, שבה כל דור ודור מקבל מקודמו, ומוסר לבא אחריו, אבל עם התאמות וגוונים אחרים ומשתנים, על פי הזמן ותפיסות העולם.

נציג את הטקסט ממסכת חגיגה שלהלן, ונסביר כי, אנו עומדים/ות לקרוא סיפור, שנכתב על ידי חז"ל, בערך לפני כ- 1,500 שנה, והנוגע ישירות לפסוקים שקראנו מספר דברים, ולנושא 'מסורת וחידוש' בכלל.

נקרא אותו ראשית במלואו, עם מעט הסברים ככל הניתן אך מבלי להשאירו סתום לגמרי, ולאחר מכן נקרא שוב, את הסיפור – הפעם יחד עם ההסברים, כפי שנכתבו ע"י פרופסור אביגדור שנאן, במאמרו 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים'1, והמופיעים במשולב בתוך הטקסט. לאחר הקריאה נעלה לדיון את השאלה שתופיע להלן, ואשר נוגעת להבנתם/ן בדבר משמעות השורה האחרונה בסיפור.

הערה: לשיקול המנחה, האם להציג את הטקסט תחילה במקורו, ולאחר מכן פעם נוספת עם הסברו של פרופסור שנאן, או לחילופין, להוסיף את רובד ההסבר בעל פה, כשמול עינינו המקור בלבד.

מסכת חגיגה פרק א דף ג, א גמרא – מעובד

מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא, שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין.

אמר להם [ר' יהושע]: מה חידוש היה בבית המדרש היום?

אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין!

אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה [מי נשא את הדרשה בשבת זו]?

[ענו:] – שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה.

[שאל:] ובמה היתה הגדה היום [מה היה הנושא/הפרשה מהתורה שבו עסק ר' אלעזר בן עזריה]?

אמרו לו: בפרשת 'הַקְהֵל'.

ומה דרש בה [מה למד ולימד ממנה]?

[ר' אלעזר בן עזריה דרש, עסק, בפסוק מדברים ל"א] – "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" – [והעלה את השאלה]:

אם אנשים באים [כדי] ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באים [למה בעצם להביא למעמד קריאת התורה, ילדים/ות קטנים/ות שעדיין לא מבינים/ות]?

[והציע הסבר] – כדי ליתן שכר למביאיהן [שכר במובן של גמול לא חומרי, למי שהביא/ה את הילדים/ות].

אמר להם [ר' יהושע לתלמידיו]: מרגלית טובה [אבן יקרה] היתה בידכם ובקשתם לאבדה [מלשון לאבד זאת] ממני…

אביגדור שנאן – הסבר למסכת חגיגה פרק א דף ג, א גמרא

מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא, שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין.

שניים מיושבי בית המדרש ביבנה, השומרים אמונים לרבם, ר' יהושע, הולכים להראות את הכבוד שהם רוחשים לו על ידי ביקור שהם מבקרים אותו בפקיעין, ישוב קטן בארץ יהודה (ואין זו פקיעין המפורסמת שבגליל).

אמר להם [ר' יהושע]: מה חידוש היה בבית המדרש היום?

אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין!

ר' יהושע מרוחק אמנם מבית המדרש של יבנה, אך לבו של אדם מושכו תמיד למקום מוצאו – במיוחד אם עזבו בדרך שעזב ר' יהושע את יבנה – והוא מבקש לדעת מה אירע שם. ברור לו כי בכל יום ויום מתחדש דבר בבית המדרש והוא מצפה שהתלמידים אכן יספרו לו על כך. תשובתם של השניים היא על דרך הלשון המטאפורית: אם תורה משולה למים – תלמיד הוא בחינת מי ששותה את מימיו, תורתו, של רבו, והם הרי תלמידיו של ר' יהושע, ועל כן אין להם לכאורה מה ללמוד מדבריהם של אחרים. נראה כאן ברור ששני האורחים מתחמקים מלהשיב לר' יהושע על שאלתו (דבר זה עוד יתברר מן ההמשך); יש להם מה לספר לר' יהושע, אך הם חוששים כי יש בדברים כדי לקנטר אותו. אלא שר' יהושע מבין דבר מתוך דבר ועל כן הוא ממשיך ותובע תשובה:

אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה [מי נשא את הדרשה בשבת זו]?

[ענו:] – שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה.

לאחר שר' יהושע קובע כי בית מדרש מעצם טבעו הוא מקום שמתחדשים בו חידושים בכל יום, ונאמנות למורה אחד אינה מונעת לשמוע דבר חדש ממורה אחר, נשארים התלמידים חסרי מענה, ועל כן הוא ממשיך ושואלם מי היה הדרשן באותו שבוע: האם רבן גמליאל או שמא ר' אלעזר בן עזריה, שהחליף אותו, כאמור, בתפקיד זה מפעם לפעם.

[שאל:] ובמה היתה הגדה היום [מה היה הנושא/הפרשה מהתורה שבו עסק ר' אלעזר בן עזריה]?

אמרו לו: בפרשת 'הַקְהֵל'.

ר' יהושע ממשיך ומבקש לדעת מה היה הנושא האגדי שר' אלעזר בנה סביבו את דרשתו. התלמידים מודיעים כי הדרשה סבבה סביב המצווה האמורה בספר דברים (לא י-יב) "(…) במועד שנת השמיטה בחג הסוכות (…) תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו (…) את כל דברי התורה הזאת"! ועל כך שואל ר' יהושע:

ומה דרש בה [מה למד ולימד ממנה]?

[והציע הסבר] – כדי ליתן שכר למביאיהן [שכר במובן של גמול לא חומרי, למי שהביא/ה את הילדים/ות].

הגברים, שהיו החייבים בכל מצוות התורה, באים – לפי דרשת ר' אלעזר בן עזריה – ללמוד מה שמוטל עליהם; הנשים, שאינן חייבות בכל המצוות, באות לפחות לשמוע ולדעת, אבל מה הצורך לגרור את הילדים הרכים לירושלים? והרי טף בני שנתיים ושלוש אינם חייבים עדיין במצוות ואף אינם עדיין בגיל שאפשר להתחיל לחנכם לכך! תשובתו של ר' אלעזר מצביעה על השכר הנוסף הניתן למי שטורח בהבאת הילדים לעיר הקודש.

ההפסד והטורח הכרוכים בהבאת ילדים יוצאים בשכר ההידבקות שנדבקים הילדים מאווירת המעמד – עניין העשוי להשפיע על אורח חייהם בעתיד – ודבר זה הוא בחינת זכות למביאיהם.

אמר להם [ר' יהושע לתלמידיו]: מרגלית טובה [אבן יקרה] היתה בידכם ובקשתם לאבדה [מלשון לאבד זאת] ממני…

לאחר הקריאה נבקש מהתלמידים והתלמידות, שיסבירו בלשונם/ן את משמעות השורה האחרונה בסיפור – מה לדעתם/ן המסר בסיפור?
איזו משמעות חדשה מוסיף הסיפור, על הפסוקים מספר דברים?
נסביר, כי עתה נבקש, בחברותות – להציע רובד של 'חידוש' לחגי ישראל – אבנים יקרות להוסיף ללוח השנה העברי. (פירוט להלן)

חלק ב': 'החידוש שלנו…' – משימת יצירה בחברותות (כחצי שעה)

בחברותות, נזמין את התלמידים והתלמידות ליצור יחדיו רובד של 'חידוש': בדף המשימה שלהלן, הם/ן יתבקשו לבחור חג אחד מתוך שלוש אפשרויות (ר' נספח מס' 1), ולהציע לו 'חידוש' – ריענון יצירתי משלהם/ן – בין אם הצעה לשלב מנהגים חדשים, טקסים אחרים, טקסטים נוספים, שירים מסוימים, מאכלים חדשניים וסמליים וכו' וכו', וזאת כמובן בחשיבה משמעותית ובהכרעות מנומקות.

לשם החיפוש העצמאי על מנהגי החגים ותוספות אפשריות של חידוש, רצוי להיעזר בחדר מחשבים, או באייפדים אם יש כאלה בהישג יד, ואלם, במידה ולא, נציע לאפשר, כמובן למטרה ייעודית זו בלבד, שימוש בטלפונים הניידים, בחצי השעה הקרובה.

לדף המשימה היצירתית לחברותא – ר' נספח מס' 1

חלק ג' – אסיף, סיכום והפניה למשימה שנייה – "המסורת המשפחתית שלי" (כחצי שעה)

נתכנס לאסיף במליאה, ונבקש לשתף, בהצעות החידוש המנומקות, לחגים שבחרו להתמקד בהם.
נסכם את האסיף ונחזור ונדגיש, שאין מסורת ללא חידוש: שהרי כמו שהבנו במהלך שני השיעורים האחרונים, על אותה המסורת העוברת מדור לדור – מתווספים רבדים רבדים של חכמה נוספת, מנהגים חדשים, תפיסות עולם חדשות.
כסיכום ולסיום, ולפני שנכוון למשימה המשפחתית השנייה, נציג, נקרא ונסביר על פי הנדרש, את דבריה היפים של ברכה סרי:

ברכה סרי, מתוך: "תפילות ושתיקות"

בדומיה גדולה אני נותנת כבוד למילה. נותנת כבוד לשיר. אלפי שנים שנהגו מילים. אלפי דורות שהעבירו מאיש לאיש מילה אל אוזן ומילה אל לב. ברצף הדורות מגיע תורי לקבל מקודמי את משא נשמותיהם, משא שליחותם, והריני סופגת הכל כבור סוד שאינו מאבד טיפה. והריני מקבלת מאבי ואימי ומורי שקיבלו מאבותיהם ומוריהם וכך הלאה עד אדם הראשון. והריני ממלאת חלקי במשימה להעביר הלאה את כל הידע הזה – את משא הנפש ולהוסיף פירוש משלי על פי ניסיוני האישי ולתרום כל אהבתי לשיר, למילה ולהנחיל הלאה לדורִי ולדורות הבאים.

בהמשך לדברים אלה ובהשראתם, נפנה את התלמידות והתלמידים, למשימה השנייה – במסע שלנו לחיפוש, הגדרת ועיצוב – המסורת המשפחתית הפרטית (ר' נספח 2)

במשימה זו, נשלח את התלמידים והתלמידות לבחור 3-4 מסורות משפחתיות "קבועות" שאהובות עליהם/ן במיוחד (חגים מסוימים, מנהגים, מאכלים, מועדים, מנהגי המשפחה בשבתות, טיולים קבועים, הדרך שבה המשפחה נוהגת לחגוג ימי ההולדת וכד'…), ולברר עם ההורים מה מקורן של מסורות אלה וכיצד התהוו והתפתחו בדורות המשפחה.

הערה חשובה: נמליץ לחשוב מראש על פלטפורמה, בה יוכלו התלמידות והתלמידים, לשתף במסורות ובסיפורים שיאספו ויתעדו

נספח 1 (3 עמודים)

המסורת שלנו – והחידוש שלנו….

דף משימה בחברותא – עותק לתלמיד/ה:

קראו, כהשראה וכהכוונה, את סיפור גלגולו של חג השבועות* – חג שבמובהק, מכיל בתוכו רבדים רבים של מסורת וחידוש. אחר כך, גשו למשימת היצירה בחברותא, לפי ההנחיות שמופיעות לאחריו:

שבועות הוא החג היחיד שהתורה אינה מציינת את התאריך (היום והחודש) שבו הוא חל. תאריך החג נקבע במקרא על פי ספירת העומר, המתחילה בחג הפסח. בסיום הספירה של שבעת השבועות, ביום ה– 50, חל חג השבועות.

ספירת השבועות היא כנראה המקור לְשֵׁם החג. לחג השבועות יש במקרא משמעות חקלאית ולא משמעות היסטורית–לאומית, ומכאן שני שמותיו הנוספים: חג הקציר וחג הביכורים. כפי שהוא מתואר במקרא, היה זה חג חקלאי באופיו – קשור לעבודת האדמה בארץ ישראל ולעונת הקציר. בתקופה שבית המקדש היה קיים, מחג השבועות, היה ניתן לעלות לירושלים ולהביא את הביכורים לבית המקדש בטקס מרשים וחגיגי. את הביכורים היו מביאים מן החיטים – "ביכורי קציר חיטים", אבל לא רק מהם. הביכורים היו משבעת מינים של תבואה ופירות שארץ ישראל התברכה בהם על פי המקרא: חיטה, שעורה, גפן (=ענבים), תאנה, רימון, זית ודבש (=תמרים).

בשלהי תקופת בית המקדש השני, קיבל החג תוכן חדש – חג מתן תורה. בתנ"ך עצמו אין לחג ציון תאריך (יום וחודש), אך בספר שמות מסופר שבני ישראל הגיעו להר סיני "בחודש השלישי", הוא חודש סיוון.

למרות שהקשר בין חג השבועות למתן תורה – מעמד הר סיני – אינו נזכר כלל במקרא, אווירת החג והמנהגים שנוספו לו מדגישים את אופיו כחג מתן תורה, והקריאה בתורה בבתי הכנסת, בחג השבועות בימינו, כוללת את תיאור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות בספר שמות.

מאז חורבן הבית השני, איבד האופי החקלאי של החג את משמעותו, והוא נקבע במסורת היהודית כחג מתן תורה: מדי שנה בשנה, בחג השבועות, עם ישראל מקבל כביכול את התורה מחדש. ולכן הנהיגו המקובלים בספרד בימי הביניים, את "תיקון ליל שבועות", שבו נהוג להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה. לימוד זה של ליל שבועות נקרא "תיקון", ובימינו, מקיימים את המנהג של תיקון ליל שבועות, גם אנשים לא דתיים.

עם ראשית הציונות, בישוב העברי הקם בארץ ישראל, שב חג השבועות וקיבל את פניו כחג חקלאי ואף חילוני. בני ההתיישבות העובדת, שהיו עובדי אדמה, ביקשו להחזיר לחגים היהודיים את האופי החקלאי הקדום, ולכן החליטו לשחזר את אופיו החקלאי של חג השבועות ולחגוג אותו לא כחג מתן תורה – אלא כחג הביכורים, וליתר דיוק: כחג זיכרון להבאת הביכורים.

בקיבוצים ובמושבים מקיימים תהלוכות חגיגיות ועליזות, ועל גבי עגלות מקושטות מציגים את ביכורי התוצרת החקלאית, ומביאים אותם (באופן סמלי) לקרן הקיימת לישראל – כזכר למנהג הבאת הביכורים לבית המקדש.

* עפ"י לקסיקון תרבות.il

משימת 'מסורת וחידוש' –

מלאו יחדיו את השאלון שבעמוד השני, לפי ההנחיות הבאות:

מסורת:

בחרו אחד מהחגים הבאים: חנוכה / ט"ו בשבט / ל"ג בעומר.
שתפו בינכם/ן, ורשמו בקצרה – בדף המיועד, את מה שידוע לכם/ו על החג – מקורו, סיפורו, סמליו ומנהגיו.
לאחר מכן, חפשו בויקפידיה ובעוד מקורות זמינים – מידע משלים על שהיה הידוע לכם, בדגש על דרך התפתחותו וגלגוליו של החג, וסכמו בכתב את עיקרי הדברים.

חידוש:

דונו והחליטו יחדיו, על רובד של 'חידוש', שתרצו להוסיף למסורות החג שבחרתם/ן:
ראשית חישבו על הסיבה לשינוי שתציעו, ו/או על משמעות עדכנית, הקשורה לנושא עכשווי, לערך מודרני, או לרעיון חדש, שנראה לכם/ן מתאים ושחשוב להוסיף לחג זה.
עכשיו הציעו, דרך שבה "החידוש' שלכם/ן, יבוא לידי ביטוי ממש בחג: למשל – רשימת מנהגים חדשים ובעלי משמעות ומסר, או בטקסטים נוספים או שירים שיבטאו את המסר שבו בחרתם/ן; זה יכול להיות טקס שתמציאו, או הצעה מסודרת לשינוי בטקסי החג הקיימים; רשימת מאכלים חדשניים וסמליים ועוד – כיד הדמיון הטובה… כמובן – הסבירו ונמקו מה עוד מאחורי השינויים שתציעו, ומה הם אמורים לסמל.

החג שבחרנו: ___________________________

שמות התלמידים והתלמידות שבחברותא: _____________________________________________

מה ידוע לנו על מקורו של חג זה, סיבותיו, סיפורו, טקסיו ומנהגיו?

___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

מה גילינו על החג בויקיפדיה, שלא ידענו קודם?

תארו בקצרה, את הגלגולים ואת התחנות המרכזיות בהתפתחויות ערכי ומנהגי החג, עד היום.

איזה רעיון, ערך או נושא עכשווים נבקש להוסיף כרבוד של חידוש לחג שלנו, ולמה?

כיצד נעגן, נטמיע רעיון/ערך זה שהצענו, בחג עצמו – האם באמצעות /טקס/שיר/מאכל/מנהג חדש… – ואיזה? נסו להיות מדויקים/ות ומפורטים/ות ככל שתוכלו – זו הדרך להטמיע חידושים, שיהפכו בבוא העת למסורת…

נספח 2

מסורת משפחתית – בהתחדשות רב דורית

דף משימה לתלמיד/ה

כל משפחה והמסורות שלה…

אולי זה המתכון של סבתא למרק לפסח; או השריקה של סבא מתנועת הנוער; הטיול המשפחתי לשבוע במדבר בכל סוכות; ארוחת צהריים כל שבת אצל סבא וסבתא בקיבוץ; מתנות יום הולדת שנותנים כבר בערב לפני; הדלקת כל שמונה הנרות בחנוכייה בכל שמונת ימי החג; בני הדודים הכיפיים מחו"ל, שמגיעים כל שנה לפסח; ועוד ועוד…

אז… אילו מסורות יש אצלכם ואצלכן במשפחה?

בחרו 3-4 מסורות, "קטנות" או גדולות", שאהובות עליכם/ן במיוחד.

בהמשך לבחירתכם/ן זו, גשו ושאלו את ההורים את השאלות הבאות, וזכרו לרשום בנחת ובאופן מסודר את התשובות.

האם אלו מסורות שהיו מוכרות להם/ן כבר בילדותם/ן?
אילו מהמסורות הללו, קיבלו מהוריהם, מסבא וסבתא, ואילו מהן חדשות יותר?
האם המסורות שעברו מסבא וסבתא, עברו שינוי, מאז להיום, ובמה?

ולסיכום – שאלת מחשבה אישית:

האם הייתם/ן רוצים/ות גם אתם/ן להעביר מסורות אלה באותו אופן, גם לדורות הבאים?

חשבו – איזה רובד אישי ועכשווי, אתם/ן הייתם/ן מוסיפים/ן, לכל אחת מהמסורות האהובות הללו? פרטו והסבירו

"משה קיבל תורה מסיני – ומסרה..." – בין מתן תורה אז – ועד חיינו היום - ד'-ו'

בנושא המסורת נבחן את המתח המפרה, שבין מסורת – וחידוש

"משה קיבל תורה מסיני – ומסרה…" – בין מתן תורה אז – ועד חיינו היום – ד'-ו'

יתגדל ויתקדש שמך

מאתיופיה לישראל - מירושלים לירולשים

המאבקים שלנו

מרכזי סיוע

צרו קשר