משך הפעילות: כשעה – שעה וחצי
ציוד נדרש: מצגת + דפי מקורות בהתאם למס' התלמידים/ות והקבוצות (ר' להלן)
*ניתן לקיים פעילות זו גם באופן מקוון
כללי:
מאז מלחמת העצמאות (תש"ח – 1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלקה מערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי, כולל ירושלים העתיקה, היה בשליטת ירדן (פרט להר הצופים).
אך ביום כ"ח בחודש אייר תשכ"ז (1967), שהיה היום השלישי למלחמת ששת הימים, כבשו חיילי צה"ל את ירושלים המזרחית, ובכך הביאו לאיחודה מחדש שלהעיר המחולקת. ההתרגשות הייתה אדירה, מכיוון שירושלים הייתה מאז ומעולם סמלה המובהק של ארץ ישראל. זו העיר שהתקבצו אליה מכל קצוות הארץ כדי לעלות לבית המקדש, וזו העיר שהתגעגעו ונכספו אליה יהודים רבים מכל קצוות העולם, במשך שנים רבות.
כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים, ובמסגרת זו קבעה את החוק והמשפט הישראלי בכל חלקי העיר והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים.
לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, ביום י"ד באייר תשכ"ח (1968), קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כיום ירושלים – יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות.
בשיעור זה, נבקש לציין את איחודה מחדש של העיר, ולספר על הקשר ההיסטורי, התרבותי והרגשי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות.
מטרות (במהלך השיעור התלמידים/ות…):
- יתוודעו ליום ירושלים וסיפורו, ויעמדו על מקומה וחשיבותה של ירושלים, עבור העם היהודי לאורך הדורות
- יבחנו מערכות יחסים מכוננות מגוונות, מתקופות שונות, בסיפורו של העם היהודי, עם העיר ירושלים
- יבררו את מקומה של העיר ירושלים עבורם/ן
מהלך השיעור – כללי:
- חלק א' – הפשרה ופתיחה (כרבע שעה)
- חלק ב' – לְכָל אֶחַד יֵשׁ עִיר וּשׁמָהּ יְרוּשׁלָיִם – שיתוף, עיון ודיון בחברותות (כחצי שעה)
- חלק ג' – אסיף, עיבוד וסיכום (כעשרים דקות – חצי שעה)
פירוט מהלך השיעור:
חלק א' – הפשרה ופתיחה (כרבע שעה)
- נפתח בתרגיל הפשרה וכוונה:
נבקש מהתלמידות/ים לקחת רגע של שקט (אפשר לעצום עיניים), ולחשוב על מקום שהוא מיוחד עבורם/ן. מקום אהוב, מקום יקר, מקום אשר גורם להם להתרגשות. לאחר דקה-שתיים, נציג על הלוח את ארבע ההגדרות הבאות (ר' נספח 1), ונבקש שיבחרו אחת מהן – את זו שמיטיבה מכל השאר, לתאר את הקשר שלהם/ן למקום שבחרו:
- מקום שאני מגיע/ה אליו לעיתים קרובות ויש בו שמחה והתרגשות בשבילי
- מקום מיוחד, שגם אם אני לא מגיע/ה אליו הרבה – יש לי ממנו זיכרונות טובים ומרגשים
- מקום שהוא חשוב, סמלי וערכי בעיני
- מקום יפה במיוחד בעיני, ו/או שליו ומרגיע
חלק ב' – לְכָל אֶחַד יֵשׁ עִיר וּשׁמָהּ יְרוּשׁלָיִם – שיתוף, עיון ודיון בחברותות (כחצי שעה)
- נבקש מהתלמידות/ים להתחלק לקבוצות, בהתאם להגדרה שבחרו – לחבור לאחרים/ות בעלי רגש ויחס דומה, גם אם למקומות אחרים.
- כאשר הם בקבוצה, נזמין בתחילה, את התלמידות/ים לשתף אלה את אלה, בסבב קצר, במקום שבחרו, ולהסביר כיצד הוא מעורר את הרגש הזה.
- לאחר מכן, נחלק לכל קבוצה דף מקורות (ר' נספח 2), בהתאם להגדרות הרגש והיחס למקומות שבחרו. נמליץ להכין 2-3 עותקים מכל תימה. לשיקול המורה, האם לתת לכל קבוצה, עותק אחד משותף לעבודה, או להוסיף ולהכין עותקים נפרדים לכל תלמיד/ה.
חלק ג' – אסיף, עיבוד וסיכום (כעשרים דקות – חצי שעה)
- נתכנס למליאה, ונזמין נציג/ה מכל קבוצה, להציג את "סוג היחס" לירושלים שבו התמקדו, מה היה עיקרו של המקור בו עסקו, ואילו דוגמאות נוספות לעניין זה, עלו בדיון בקבוצה.
- כמעבר לסיכום, נמשיג עתה, כי ביקשנו לעסוק בקשרים שונים שהיו לעם היהודי לאורך הדורות, עם העיר ירושלים. קשרים היסטוריים, קשרים רגשיים, קשרים ערכיים, קשרים אישיים – פרטיים, ולאומיים כאחד. קשרים, שלעיתים מתבססים על היכרות וחוויה אישית, ולעיתים דווקא צמחו מתוך המרחק, הכיסופים והגעגוע.
- נסביר, את ההקשר שלנו ואת הרקע ליום ירושלים (ר' לעיל, בפתיח למערך זה).
- נציג על הלוח את המדרש הבא מתנחומא, נקרא יחדיו ונסביר:
מדרש תנחומא, פרשת קדושים, סימן י’
ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם.
[למורה: אבן השתייה – אבן גדולה שהייתה בקודש הקודשים שבמקדש, ושעל פי המסורת ממנה הושתת העולם, כלומר, היא הבסיס ממנו צמח ויצא העולם כולו, בתהליך בריאת העולם].
- לאחר מכן ובהמשך למדרש, נציג את מפת העולם, שיצר היינריך בונטינג בשנת 1594, בגרמניה:
מפת העולם של בונטינג, הינה מפה דמיונית קדומה, המציגה את העולם בצורת תלתן, עם שלושה עלים. העיר ירושלים מופיעה במרכז המפה, בין שלוש היבשות, כאשר לכל יבשת צבע שונה – אירופה באדום, אסיה בירוק ואפריקה בצהוב. בין אפריקה ואסיה מצוי הים האדום, הצבוע אף הוא באדום ולא בכחול. בראש המפה מופיעים איים המסמלים את אנגליה ודנמרק למול חופי צרפת, ובקצה השמאלי התחתון של המפה מצויה יבשת אמריקה המכונה “העולם החדש”. בשטחי הים של המפה, מצוירות בנות ים ומפלצות ימיות.
נדגיש, כי יש להניח כי בונטינג, שצייר את המפה, מעולם לא דרך על אדמת ארץ ישראל, וייתכן שמעולם לא עזב את אדמת אירופה ואפילו את עירו; אף על פי כן, הוא שרטט מפה שאינה רק פרי דמיונו, אלא מושפעת כנראה מן המקורות על ארץ ישראל.
- לסיום נמשיג, כי ירושלים שמרה לאורך כל הדורות, ובכל מקום שאליו הגיע העם היהודי, על מעמדה "כמרכז העולם" – עיר של קודש ויופי, עיר שמסמלת ריבונות ואפשרות לחיים יהודיים מלאים, משמעותיים וחופשיים, עיר שהיא ה-סמל לציונות ולישראל כולה.
נספח 1 – למצגת המלווה:
- המקום החשוב שלי – הוא מקום שאני מגיע/ה אליו לעיתים קרובות ויש בו שמחה והתרגשות בשבילי
- המקום החשוב שלי – הוא מקום מיוחד, שגם אם אני לא מגיע/ה אליו הרבה – יש לי ממנו זיכרונות טובים ומרגשים
- המקום החשוב שלי – הוא מקום שהוא סמלי וערכי בעיני
- המקום החשוב שלי – הוא מקום יפה במיוחד בעיני, ו/או שליו ומרגיע
מדרש תנחומא, פרשת קדושים, סימן י’
ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם.
מפת העולם בצורת תלתן, מפה שיצר היינריך בונטינג בשנת 1594 , גרמניה
נספח 2 – דפי מקורות לקבוצות העבודה
המקומות החשובים שלנו – הם מקומות שאנו מגיעים/ות אליו לעיתים קרובות,
ויש בהם שמחה והתרגשות בשבילנו:
קראו והבינו את המקור הבא, המתייחס לעיר ירושלים. דונו וסכמו במילים שלכם/ן את היחס לירושלים, ואת המתואר לפי המקור.
הוסיפו ותארו לפחות עוד שלושה מימדים, מאפיינים, הקשורים לתפיסה זו על ירושלים, לפי דעתכם/ן והיכרותכם/ן האישית עם העיר.
משנה, מסכת ביכורים, פרק ג' – טקס הבאת הביכורים לירושלים ולבית המקדש (מעובד)
כֵּיצַד מַעֲלִים אֶת הַבִּכּוּרִים?
– כָּל הָעֲיָרוֹת… מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד ["עיר מעמד" – מעמד הבאת הביכורים = ירושלים] וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִים לַבָּתִּים, וּלְמַשְׁכִּים הָיָה הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ".
הַקְּרוֹבִים הָיוּ מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ, וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם.
הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם; הַפַּחוֹת (השרים) וְהַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם; לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: "אַחֵינוּ, אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!"
הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהַר הַבַּיִת…
המקומות החשובים שלנו – הם מקומות מיוחדים, שגם אם אנו לא מגיעים/ות אליהם הרבה –
יש לנו מהם זיכרונות טובים ומרגשים:
קראו והבינו את המקור הבא, המתייחס לעיר ירושלים. היעזרו בפירוש המצורף. דונו וסכמו במילים שלכם/ן את היחס לירושלים, ואת המתואר לפי המקור.
הוסיפו ותארו לפחות עוד שלושה מימדים, מאפיינים, הקשורים לתפיסה זו הקשורה לזיכרונות קרובים או רחוקים, אישיים או לאומיים, מירושלים, לפי היכרותכם/ן האישית עם העיר כיום.
תהילים, פרק קל"ז, פסוקים א' –ו'
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִּׁמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִׂיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה', עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל ראשׁ שִּׁמְחָתִי:
פירוש מילים וביטויים:
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – על שפת הנהרות בבבל – אליה גלה עם ישראל עם חורבן הבית הראשון; עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ – הגולים תלו את הכינורות, בהם היו מנגנים בבית המקדש, על עצי הערבה, שהיו על גדות הנהר בבל, אולי כמקום מסתור, על מנת ששוביהם לא יכריחו אותם לנגן בהם. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר – השובים ציוו את הגולים לשיר להם. וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה – מלשון הוללות ולעג. אַדְמַת נֵכָר – אדמת הגלות הזרה. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי – גולי ציון נשבעו שלא ישכחו את ירושלים בשבתם בגלות, ויחד עם השבועה קבלו עליהם קללה שאם חלילה ישכחו, יינטל כוחה של יד ימינם. תִּשְׁכַּח – מלשון תִּשְׁכַּח את פעולותיה. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי – המשך השבועה: אני נשבע לזכור את ירושלים בדבורי, ואם לא, אני מקבל עלי קללה, שלשוני כאילו תדבק אל החיך, ותינטל ממני יכולת הדיבור. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי – שבועה, שבכל שמחה שאערוך, אזכור ואזכיר תחילה את ירושלים, ואם לא – תשכח ימיני ותדבק לשוני לחכי.
המקומות החשובים שלנו – הם מקומות סמליים וערכיים בעינינו:
קראו והבינו את המקור הבא, המתייחס לעיר ירושלים. בחרו בנציג/ה שתבדוק באמצעות גוגל, מה קרה בשנה שבה נכתב המקור, על רקע איזה אירוע ומה היה תפקידו של יצק רבין בתקופה זו.
דונו וסכמו במילים שלכם/ן את היחס לירושלים, ואת המתואר לפי המקור.
הוסיפו ותארו לפחות עוד שלושה מימדים, מאפיינים, הקשורים לתפיסה זו על ירושלים, לפי דעתכם/ן והיכרותכם/ן האישית עם העיר.
מתוך נאומו של יצחק רבין באוניברסיטה העברית בהר הצופים, יוני 1967
העם כולו עמד נפעם, ורבים אף בכו לשמע הבשורה של כיבוש העיר העתיקה. הנוער ה"צברי", קל וחומר החיילים, אינם נוטים לסנטימנטליות (רגשנות) ומתביישים לגלותה ברבים. אולם מאמץ הלחימה, החרדות שקדמו לה, תחושת הישועה והנגיעה שנגעו הלוחמים היישר לתוך לב לבה של ההסטוריה היהודית – הבקיעו את קליפת הבושה והנוקשות ועוררו מעיינות של רגש והתגלות רוחנית. הצנחנים שכבשו את הכותל – עמדו נשענים עליו ובכו. וסמלית זוהי תופעה נדירה, שספק אם יש רבות כמותה בתולדות העמים.
המקומות החשובים שלנו – יפים במיוחד בעינינו, ו/או שלווים ומרגיעים:
קראו והבינו את המקור הבא, המתייחס לעיר ירושלים. דונו וסכמו במילים שלכם/ן את היחס לירושלים, ואת המתואר לפי המקור.
הוסיפו ותארו לפחות עוד שלושה מימדים, מאפיינים, הקשורים לתפיסה זו על ירושלים, לפי דעתכם/ן והיכרותכם/ן האישית עם העיר.
יהואש ביבר, "בפעם הראשונה ירושלים" בתוך 'כלב ציד משלי'
אני זוכר איך נגלתה לי ירושלים לראשונה. היתה זו שעת דמדומים. השמש פנתה מערבה מעבר להרים שמאחורינו, ומולנו הופיעו הרים עמוסים אשכולות בתים אדומי גגות של העיר, מלוחכים בוורוד השקיעה. אפילת הלילה המתקרב כבר פשטה בין הרכסים, מזדחלת לעבר העיר, שמפאת גובהה עדיין ש ר ה בה האור הוורוד, ונגהו הבהיק במגדלי הכנסיות ובצמרות הברושים. כה חלומי היה המראה, עד שהעיר דמתה בעיני למבצר מוקף חומה הרובץ על ההרים. הרבה שקיעות ראיתי בחיי, אך מעולם לא חזיתי בשקיעה הדומה ביופייה לזו שבירושלים…. והוא מוליך אותנו לאורך רחוב ארוך, ואומר לנו שרחוב זה נקרא יפו, ושממנו תיכף ומגיעים לשער יפו. משם מתחיל עולם ססגוני, שכמוהו לא ידעתי מימי. קמרונות ומבואות וסמטאות צרות, דוכני פירות וירקות, פחחים ונגרים…