משך הפעילות: כשעה וחצי
ציוד נדרש: אפשרות השמעת שיר, מצגת / דפי מקורות [ר' בנספח להלן]
מטרות (במהלך הסדנא התלמידים/ות…):
- יעמיקו את הבנתם בנוגע למהותו של חג הפסח בכלל, ובנוגע למהלך סדר הפסח, סמליו ומטרותיו
- יחשפו למשמעות ריבוי המצוות בתורה, הנוגעות ל-'אהבת הַגֵר', ויעמדו על הקשר העמוק שבינן לבין חג הפסח
- יתלבטו בשאלה 'מיהו הַגֵר?' – אז והיום, ובסוגיות הנוגעות ל'גֵרִים' – לחלשים ומוחלשים, בחברה הישראלית בת זמננו
כללי:
חג הפסח כבר מעבר לפינה ובעוד פחות משלושה שבועות, נתכנס עם משפחותינו, לחגוג סביב שולחן הסדר. המחקרים מורים בעקביות, כי בישראל, מעל ל-95% מהמשפחות היהודיות, עורכים סדר פסח, בין אם כהלכתו, ובין אם בכל דרך אחרת. כל משפחה ומשפחה – לפי נוהגיה ומנהגיה, סגנונה וטעמה. במגוון צבעוני ותוסס זה של מסורות, אמונות ומנהגים, שזור קו משותף ומאחד – הגדת הפסח, "המסדרת" את מהלכי הטקס שבליל הפסח, ולמעשה קובעת בכך גם את סדר ומהלך הסיפור, סיפור יציאת מצרים.
בסדנא זו, נבקש לעמוד על משמעותן של שלל המחוות הטקסיות המתרחשות בליל הסדר – ולהבין את הסיבות להופעתן, דווקא, בסדר הזה, המוכר לנו.
נבקש להציף ולהמשיג יחדיו, את מנעד הערכים – הבאים בליל הסדר לידי ביטוי חווייתי וסמלי, ולהבין את אשר הופך את ליל הסדר לחוויה חינוכית משוכללת, המכוננת זיכרון היסטורי מחד, ומחויבות ערכית לעתיד משותף, מאידך.
חלק א' – פתיחה (כעשרים דקות)
נפתח בשאלת הפשרה לתלמידים/ות – בדבר מי נוהג/ת לחגוג את חג הפסח עם המשפחה? כשאלת המשך – נשאל מי מרגיש/ה שהערב ארוך, אולי ארוך מדי? ולבסוף – מה עוזר לנו לעבור את הערב, מה אנחנו זוכרים כחלק נחמד או מועדף עלינו במהלך הסדר?
נמשיך ונשמיע את ביצועו של אהוד בנאי לסימני הסדר:
https://www.youtube.com/watch?time_continue=71&v=rqhVHZkkC8k
לאחר השיר, נציג את סימני הסדר על הלוח, ונשאל את התלמידים/ות למשמעות רצף המילים הזה [סדר הפעולות הטקסיות הקבוע, והמאחד בין כל בתי ישראל – על ויחד עם מנהגיהם ותפיסות העולם השונות והמגוונות שבהם].
נדגיש את המשמעות החינוכית הטמונה, ביצירת רצף ראשי פרקים – מתחרז וקליט, שקל מאד ללמוד ולזכור, גם בגילאים צעירים. בנוסף, נמשיג, כי מכאן גם שמו של 'ליל הסדר' – על שום סדר הפעולות הקבוע והאחיד.
כמעבר לדיון המרכזי, נבקש להסביר מה ההבדל בין 'אגדה' ל- 'הגדה', נשאל מה ההבדל לדעתם, ונדגיש כי ההגדה – כשמה כן היא – מבקשת לסייע לנו – להגיד ולספר ביציאת מצריים, לדור ההמשך.
חלק ב' – איך אנחנו זוכרים ומזכירים את סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ומדוע?(כחצי שעה)
נזמין את התלמידים/ות לדיון במליאה, בנוגע למספר קטעים נבחרים מההגדה ומשמעותם [ר' הצעות אפשריות, בנספח דף המקורות שלהלן]:
- אז איך אנו זוכרים? איך אפשר באמת להזדהות עם מה שקרה לפני אלפי שנים? – 'ליל הסדר' – הוא תרגיל בזיכרון משותף, תרגיל בהזדהות: סימני הסדר כתוכן העניינים שכל ילד/ה מכיר/ה – הכירה כבר בגן…
נסביר ונדגים כמה מסימני הסדר וממרכיבי צלחת הפסח, בדגש על אילו הבאים לעורר הזדהות, כדוגמת:
- הכרפס – ירק מפרי האדמה אותו טובלי במי מלח: חוויית טעם הדמעות של המשועבדים, אז והיום;
- יחץ – מלשון 'חצי', חציית המצה והסתרת, הצפנת חלקה הגדול לאפיקומן: הזדהות עם האדם אשר לחמו איננו מובטח לו, והוא שומר מחצית מלחמו למועד מאוחר יותר;
- המצה: לחם העוני שנאפה בבהילות ובחופזה;
- המרור: סמל למרורים;
- החרוסת: סמל הטיט ששימש בעבודת הפרך;
- בהמשך לכך נבהיר ונחדד, כיצד כל מהלך הפעולות בליל הסדר, מתנקז לכדי מטרה אחת ברורה ומרכזית המודגשת בבירור גם בהגדה (וכמו היתה למבחן האישי האולטימטיבי של הזדהות): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"…
- לקראת הדיון המרכזי, בשאלת זהותם של ה"גרים" – הזרים, העניים והחלשים בימינו, נקרא ונסביר את הטקסט הארמי המרכזי שבהגדה: "הא לחמא עניא":
הטקסט הארמי שבלב ההגדה, הינו למעשה תרגיל מובהק לכינון הזדהות, בציר הזמן והחיים: הזדהות עם העבר הלאומי בפתיחה, הזדהות עם אלה העומדים מול אתגרי ההווה והמציאות החברתית העכשווית, ומבט קדימה לעתיד – בחינת הזדהות עם אלה שעוד לא זכו – בין אם להגיע לארץ המובטחת (בהקשר הלאומי) ובין אם לא זכו בחירותם (בהקשר האנושי בכללו). קטע מרכזי זה, מזכיר כי בליל הסדר, עלינו לפתוח את דלתנו לא רק לאליהו הנביא, אלא ובעיקר – לפתוח את הדלת ואת הלב – לחלשים, לגרים, לעניים ולרעבים וגם "סתם" למי שצריך וזקוק למקום ומרחב לחוג בו את הפסח.
חלק ג' – 'לחם העוני' – אז והיום (כעשרים דקות)
כפתיחה לחלק זה, נשמיע את שירו של יהונתן גפן – 'כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים'. חשוב להקפיד, שהמילים יהיו בפני התלמידים/ות בעת ההאזנה [להלן]. https://www.youtube.com/watch?v=pJ7qiZa9RVM
- איך אנו מרגישים בהאזנה לשיר?
- מדוע לדעתכם מראה "האיש עם הגרביים" לא יוצא מהראש של הילד בשיר?
- האם זה חשוב שנזכור אנשים במצב כזה ולמה?
- למה רעיון מודגש במיוחד בחגים דווקא, ובעיקר בחג הפסח?
חלק ד'- אסיף וסיכום (כעשר דקות)
נעלה לסיכום את השאלה, מה לדעתם/ן הוא הקשר בין לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים, לבין הקריאה לעניים ולנזקקים לבוא ולאכול הבאה מיד אחריו? [כדי שנזכור את המקום בו אנו היינו במצרים, ונדע שאנו צריכים עכשיו לדאוג לאלו מהעם שלנו שהם עניים וזקוקים לעזרה].
ולבסוף נסגור בשאלה לדיון ו/או למחשבה: מה אנו יכולים לעשות בפסח הקרוב, ובכלל – לבד וביחד – על מנת ש"האנשים עם הגרביים" – אכן לא יצאו לנו מהראש?
נספח – הצעה לדף מקורות [אישי או באמצעות מצגת]
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךּ [וּלְבִתְּךּ] בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר…" (שמות י"ג, ח')
"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים"
משנה, מסכת פסחים, פרק י', ה'
א לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֺל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויפסח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל. השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין.
