משך הפעילות: כשעה וחצי     
ציוד נדרש: מצגת (מצורפת); דפי עבודה לתלמיד/ה (ר' נספח) 

כללי: 

חג השבועות הינו חג מורכב ומגוון מבחינת יסודותיו וצמיחתו, ועניין זה בא לידי ביטוי בשמותיו הרבים, המשקפים את תהליך התפתחותו והתעצבותו, על רבדיו ומשמעויותיו: חג הקציר, חג השבועות, חג הביכורים, עצרת וחג מתן תורה.  

בשיעור זה, נבקש לגעת בחלק מפניו הצבעוניות של החג, ולעמוד יחדיו, על התפתחותו, מנהגיו וערכיו. 

מטרות השיעור (התלמידים/ות…):

• יתוודעו לשמות החג השונים ולמקורם
• יתעמקו ברעיונות ובערכים השונים, שנוספו אל החג לאורך הדורות
• יבחנו את משמעות רעיון הביכורים, כמבטא הוקרה והודיה – במקורות ובהקשר האישי
• יעמדו על הקשר שבין התפתחות חג השבועות והחגים בכלל, לבין השתלשלות סיפורו של העם היהודי

מהלך השיעור – כללי  

1. פתיחה ומבוא במליאה: שבועות ועוד שמות – כחצי שעה 

1. דיון והעמקה בחברותות:  למה ומדוע ביכורים? – כעשרים דקות

1. אסיף, עיבוד וסיכום – מחג הביכורים אל חג מתן תורה – ובחזרה – כחצי שעה

מהלך השיעור – פירוט:

חלק א' – פתיחה במליאה: 'שבועות ועוד שמות' (כחצי שעה) 

• נפתח ונסביר, כי לחג השבועות יש שמות רבים. היום נבקש להכיר חלק משמות אלה, נלמד יחד מה מקורם, באמצעות הידע שנאסוף, נוכל ללמוד גם איך התגלגל החג לאורך אלפי שנים ועד היום, וגם – איך הסיפור של חג השבועות וגלגוליו, גם מספר משהו עלינו, על העם היהודי. 

• בכדי להקל, נציע להיעזר במצגת (מצורפת), ולהזכיר את ארבעת השמות המרכזיים (חג השבועות, חג הקציר, חג הביכורים, וחג מתן תורה) ושבהם נעסוק כאן, קודם כל באמצעות התמונה, כטריגר ויזואלי. 
• לאחר הפתיחה והסקירה המהירה הכללית, נמשיך ונרחיב, קודם כל, דווקא בעניין השם המוכר מכל "חג השבועות" – על שום שהינו מורכב יחסית, מכדי לאפשר התמודדות עצמאית בגילאים אלה. 
• נציג את הטקסט מדברים, פרק ט"ז (ר' במצגת), נקרא בקול ונבאר מילים קשות – ונסביר בעל פה: 

השם 'חג השבועות' הוא הקדום ביותר, כבר מהתורה – ומקורו בספירת שבעה השבועות, בין פסח לחג זה. 

תחילתו אם כן של החג… הינה בעצם ללא תאריך… סופרים 50 ימים, ובתום הספירה חוגגים. ומה חוגגים? בתקווה, חוגגים את הצלחת הקציר, את הצלחת היבול – מה שיאפשר לנו… להביא ביכורים! 

נחדד ונדגיש, את המשמעות של חג השבועות בהקשרו המקורי הזה: בעולם החקלאי הקדום, ספירת הימים והשבועות בעונת האביב, בזמן שמפסח ועד שבועות – ליוותה את ציפייתם הדרוכה של החקלאים להבשלת היבול בשדה. אחרי שבעה שבועות – שהם 49 ימים, היום החמישים, היום שבו מסתיימת ההמתנה הדרוכה, ואפשר לברך על הצלחת היבולים ולהוקיר תודה – לכן, חג השבועות ידוע גם כחג הקציר, וככזה הוא יום חג והודיה, שמגיע לשיאו, בטקסי הבאת הביכורים למקדש. 

• נמשיך, גם במצגת, אל העיסוק בשמו של החג, כחג הביכורים. 

חלק ב' – דיון והעמקה בחברותות: למה ומדוע ביכורים? (כעשרים דקות) 

• כמעבר וכפתיחה לחברותות, נתקדם במצגת, אל המקור מדברים כ"ו, בהקשר לחג הביכורים, נקרא בקול ונבאר מילים קשות –  

דברים כ"ו 

וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם; 

• כהכוונה נוספת לעבודה בחברותות (בזוגות), על משמעויותיו של חג הביכורים – נמשיך ונקרא את המקור הבא, ממסכת ברכות בתלמוד הבבלי (ואשר במצגת – מופיע בעיבוד חופשי בלבד), ואשר מתאר את תהליך אפיית הלחם בעבר הקדום, לעומת אכילתו כמוצר מוגמר, בתקופת האדם ה"מודרני" (כפי שנתפסה – ע"י של חז"ל). 

• לאחר הקריאה, נסביר כי עתה, נעבוד בזוגות, על מספר שאלות הנוגעות למקור זה, נשאיר אותו מוצג מול הכיתה, ונחלק את דפי העבודה (ר' נספח) 

תלמוד בבלי, מסכת ברכות נח א 

בן זומא אומר: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכֹל: חָרַש וְזָרַע וְקָצַר וְעִמֵּר וְדָשׁ וְזָרָה וּבָרַר וְטָחַן וְהִרְקִיד וְלָשׁ וְאָפָה, וְאַחַר כָּךְ אָכַל.  וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָּל אֵלֶּה מְתֻקָּנִים לְפָנַי! 

תלמוד בבלי, מסכת ברכות נח א – מעובד 

כמה מאמצים מעייפים היו בפני האדם הראשון (שהוא סמל לאדם בכלל, בעידן קדום מאד), עד שמצא/השיג לחם לאכול. הוא חרש את האדמה, זרע, חיכה וקצר את החיטה, אסף בשדה אגודות של עומרים, דש – הוציא מתוך החיטה את הגרעינים, זרה וברר – הוציא את חלקי הפסולת בחיטה (שאינם אכילים), טחן לקמח, ניקה את הקמח בסבלנות, ואפה ללחם – ורק אז אכל ממנו. 

ואילו אני, כיום, פשוט קם לי בבוקר – וכל זה מונח לפני – גלום ומרוכז, בתוך כיכר הלחם המחכה לי על השולחן

חלק ג' – אסיף, עיבוד וסיכום: מחג הביכורים אל חג מתן תורה – ובחזרה (כחצי שעה). 

• נתכנס, ונבקש נציג/ה מכל חברותא, לשתף בשניים מהרעיונות ל"ביכורים" האישיים, שרשמו במענה, לשאלה האחרונה בדף העבודה (רעיון אחד לפחות של כל חבר/ה בחברותא). אפשר לרשום את הרעיונות על הלוח. 

• בסיום האסיף, נבחר תשובה או שתיים המתאימות כדוגמא, ונעלה את השאלה הקושרת – כיצד היינו מרגישים, מרגישות, אם לא יכולנו להודות למי שרצינו, בדוגמא זו וזו (למשל, כדוגמא – אם תלמידה ענתה, שה"ביכורים" שלה, היו שלמדה שחיה, ואחיה הגדול הוא שלימד אותה, נשאל את אותה התלמידה, שנניח ואחיה נסע בדיוק עכשיו לטיול רחוק – איך תזכיר לעצמה, להודות לו כשישוב? 

באמצעות שאלות הכוונה מוחשיות אלה, נבקש להמשיג את השינוי, שעבר חג השבועות, חג הקציר וחג הביכורים, לאחר שחרב בית המקדש, והעם היהודי גלה מארצו והתפזר בעולם

• נמשיג זאת ונסביר, כיצד החג שסימל את האפשרות לעבוד וליהנות מאדמתך שלך, החג שסימל הודיה והערכה על האפשרות לחיות ולהתפרנס מהאדמה, שינה את פניו, כאשר הרומאים החריבו את בית המקדש, לפני יותר מאלפיים שנה. העם היהודי יצא לגלות ארוכה, והתפזר בקהילות ברחבי העולם – ללא אדמה משלו, ללא יבול משלו, וגם ללא מרכז דתי משלו, להביא אליו את ביכורים או קורבנות.  

אז קיבל החג, פנים חדשות. פנים שלא קשורות לאדמה, שלא קשורות בהכרח לארץ ישראל – וחז"ל – הרבנים והמורים היהודים הראשונים שכתבו ולימדו כשהם בגלות, הסבירו וקבעו שבמועד זה, בתאריך ו' בסיוון – גם התקיים מעמד מתן תורה. 

• לקראת הסיכום, נקרא, את דבריו של רבי מנחם מנדל מקוצק, המופיעים כלשונם, בסיום המצגת, ונסביר בלשוננו, כי שמו של חג שבועות, נקרא גם 'חג מתן תורה', ולא 'חג קבלת תורה' – כי הוא עצמו, מציין את האירוע הגדול, המיוחד, החד פעמי והמרגש – שבו ניתנה לנו התורה בהר סיני. ואילו קבלת התורה – הרי שמאז ועד היום, בכל יום מחדש, אנחנו בוחרים/ות ומקבלים/ות את התורה. 

וחג שבועות, חג מתן תורה, גם הוא ממשיך להתחדש אפילו בעת המודרנית – ולסיום וכסיכום – נספר כיצד זה, התנועה הציונית, העליות לארץ ישראל ובהמשך הקמת מדינת ישראל, החזירו לחג השבועות, את אופיו החקלאי. העם היהודי שב לארצו, עובד וחי מאדמתו – ויכול לחגוג עם ביכורים, בכדי להודות ולברך על כך. 

בקיבוצים ובמושבים מקיימים גם בימינו, תהלוכות חגיגיות ועליזות, ועל גבי עגלות מקושטות מציגים את ביכורי התוצרת החקלאית והמשק, ויש אף שמביאים אותם (באופן סמלי) לקרן הקיימת לישראל – כזכר למנהג הבאת הביכורים לבית המקדש. 

נספח – 2 עמודים 

דף עבודה לתלמיד/ה: מחג הקציר לחג הביכורים – לדיון בחברותות 

קראו את המקור שלפניכם, בררו שהבנתם/ן את פירוש המילים והביטויים, שוחחו על משמעותו, וענו יחדיו, על השאלות הבאות לאחריו: 

תהליך הכנת הלחם בעולם הקדום – על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות נח א – מעובד 

כמה מאמצים מעייפים היו בפני האדם הראשון (שהוא סמל לאדם בכלל, בעידן קדום מאד), עד שמצא/השיג לחם לאכול. הוא חרש את האדמה, זרע, חיכה וקצר את החיטה, אסף בשדה אגודות של עומרים, דש – הוציא מתוך החיטה את הגרעינים, זרה וברר – הוציא את חלקי הפסולת בחיטה (שאינם אכילים), טחן לקמח, ניקה את הקמח בסבלנות, ואפה ללחם – ורק אז אכל ממנו. 

ואילו אני, כיום, פשוט קם לי בבוקר – וכל זה מונח לפני – גלום ומרוכז, בתוך כיכר הלחם המחכה לי על השולחן 

• סמנו על גבי הקטע עצמו, וסיפרו – כמה שלבים, עבר האדם בתקופה הקדומה, עד שהגיע לאכול מלחם, מעשה ידיו? 
• מלאו את הטבלה הבאה – רישמו כל שלב בתהליך הכנת הלחם, בשורה משלו, ולצידו – מה לדעתכם/ן דרגת הקושי שלו – הן מבחינת המאמץ והעבודה פיזית, והן מבחינת ההרגשה האישית והפנימית. היעזרו בדוגמא: 

ועכשיו, דמיינו שבסוף כל התהליך הזה, עוד לפני שהאדם, אפה או אכל מהלחם בעצמו – עליו להביא קודם כל את הביכורים לבית המקדש, כמנחה לאלוהים:

• על מה מעיד הויתור של האדם, שלא להיות הראשון שנהנה מהיבול שגידל? 

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

_________________________________________________________________________ 

• מה אמור לדעתכם/ן לבטא מעשה כזה (נסו להיעזר במחשבה על ארוחה חגיגית – מי בדרך כלל יושב ראשון, יושבת ראשונה לשולחן? מי יאכל ראשון או ראשונה? למי אנחנו מחכים בנימוס, לפני שנתחיל לאכול? למי אנחנו אומרים/אומרות תודה?) 

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

_________________________________________________________________________ 

• בהמשך לתשובתכם/ן לשאלה הקודמת – אילו "ביכורים" הייתם מביאים או הייתן מביאות לחג השנה? – רשמו לפחות 2 "ביכורים" של כל אחד/אחת מכם – היעזרו בשאלות המנחות הבאות: 
• מהם הדברים החדשים שעשיתי השנה (אפשר גם לחשוב גם על דברים שעשיתי לראשונה לבד)?  
• שלמדתי השנה? שיצרתי השנה? אילו דברים מרגשים התרחשו השנה? 
• למי או למה, אני מודה על כך – מה עזר לי להצליח? מי שימח/ה אותי? מי עזר/ה לי?  
• איך אני יכול/ה להודות לו/לה – בדרך שקשורה להצלחה שלי? 

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

_________________________________________________________________________ 

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

_________________________________________________________________________