משך הפעילות: חצי שעה עד 45 דקות

הערכות והכנת כיתת הגן לסדר ט"ו בשבט:

נמליץ לסדר את שולחנות הגן בצורת ח, רצוי עם מפות ולקשט עם ענפים וכד'.

ציוד נדרש: אפשרות להשמעת שירים ורצוי גם לצפייה בסרטונים; 

צבעים/כלי כתיבה.

דפי 'ברכה לעץ' מודפסים (ר' נספח) – בעותקים כמס' הילדים/ות בגן.

תירוש אדום ותירוש לבן (או מיץ אחר, בשני צבעים דומים, למשל פטל ולימונדה) + כוסיות (כמס' הילדים/ות) – מוכן מראש בצד, לחלוקה בזמן הסדר

פירות – יש לשים לב, כי פעוטות עד גיל 5 נמצאים בסיכון מוגבר לחנק מפיצוחים למיניהם, ונמליץ כמובן להימנע מהם לחלוטין. גם פירות יבשים, כדוגמת תמר או תאנה, יש לחתוך מראש לחתיכות קטנות. נמליץ לחלק את הפירות, תוך כדי הסדר עצמו.

נדרשים 3 סוגי פירות:

פרות הנאכלים ללא קליפתם – למשל תפוז, בננה, או מנדרינה

פירות הנאכלים ללא הגלעין –  למשל תמר (להגיש חתוך וללא גלעין), או תפוח

פירות הנאכלים בשלמותם – למשל ענבים, צימוקים, תאנים (להגיש חתוכות)

סדר ט"ו בשבט, נוסד על ידי מקובלי צפת – יהודים יוצאי גירוש ספרד ופורטוגל, במאה ה-16. הם שהנהיגו ביום זה, את מנהג אכילת פירות ארץ ישראל, תוך לימוד קטעים מהתורה ומדרשים, העוסקים בשבח הארץ ופירותיה. הלימוד עוצב במתכונת טקסית, הדומה ל"סדר ליל פסח". ארבע כוסות של יין אדום ויין לבן, נשתו במהלך סדר ט"ו בשבט, כסמל לארבע עונות השנה, והפירות נאכלו בהתאם לסדר קבוע, שלגביו היו מספר מנהגים.

במערך זה, נבקש להנגיש את חוויית סדר ט"ו בשבט, כשהוא מקוצר ומותאם – במיוחד לילדים וילדות בגילאי גן חובה

נציע להכין את כוסות התירוש והכיבוד בצד, ובכדי שלא לפגוע בקשב ובסדר הדברים, לחלקם לילדים/ות, רק בבוא הרגע המתאים.

מטרות הפעילות (הילדים והילדות):

• יתוודעו למנהג סדר ט"ו בשבט
• יתנסו בדרכי למידה חווייתית, המערבת שימוש מגוון בחושים ובמתודולוגיות מרובות
• יבחנו ויבססו את יחסן/ן האישי אל עולם הטבע, אל החי והצומח

פירוט מהלך הפעילות:

• נפתח בהסבר קצר ונזכיר, כי בדרך כלל אנו חוגגים/ות את ט"ו בשבט, כחג הנטיעות. אולם, השנה הזו, נקראת 'שנת שמיטה': פירושה של המילה "שמיטה", הוא לשחרר אחיזה, או "להפיל" משהו בכוונה.

שנת שמיטה, מתרחשת פעם בשבע שנים, וכמו השבת, שמגיעה אלינו פעם בשבעה ימים, גם שנת שמיטה נקראת – שנת שבתון, מעין שבת גדולה, של האדמה בארץ ישראל. שנה שלמה, שבה אנחנו נותנים לאדמה לנוח: לא חורשים, לא שותלים, לא זורעים או נוטעים, וגם לא קוצרים או קוטפים פירות… מאפשרים לעשבים לצמוח בשדה ובחצר ונותנים לטבע להתאושש ולהתחדש.

• נדגיש, כי מסיבה זו, היום, נקיים ביחד טקס מיוחד, שמתאים לט"ו בשבט בשנה שבה אי אפשר לשתול או לנטוע. טקס שאותו מקיימים גם יהודים החיים בחוץ לארץ, כדי להיזכר ולהזכיר את ארץ ישראל, במיוחד בטו בשבט, חג של אדמת אדמת הארץ, חג של נטיעות ושורשים. הטקס חגיגי ומיוחד, אותו נקיים יחד היום, בגן – נקרא בשם "סדר ט"ו בשבט".
• נשאל, או נזכיר, כי השם של 'סדר ט"ו בשבט', מרמז על קשר לסדר הפסח. נסביר יש דמיון בין סדר הפסח לסדר ט"ו בשבט: בשניהם יש סדר קבוע וסמלי לאכילה ולשתייה: בט"ו בשבט נשתה בסדר מיוחד, כוסות של תירוש/מיץ [גם] לבן ו[גם] אדום, ונאכל מפירות ארצנו, גם לפי סדר קבוע מראש ומיוחד.
• כפתיחה לחוויית הסדר עצמו, נשמיע את שירו של ע.הלל – "מה עושים העצים?", במידת האפשר נקרין את הסרטון –

נבקש מהילדים/ות להתרכז ולהאזין למילות השיר (אותן נמחיז יחדיו בהמשך).

דפנה ואורי: מה עושים העצים – שיר לילדים – שירי ילדות ישראלית

• נפתח ונסביר, כי בסדר ט"ו בשבט, אוכלים שלושה סוגי פירות:

פירות הדורשים הגנה חיצונית מרובה, פירות שתוכנם נאכל וקליפתם נזרקת.

פירות שאת מעטפתם החיצונית אנו אוכלים וגרעינם טומן בחובו יצירה וצמיחה.

פירות הנאכלים כולם כרובם.

• נתחיל עם פירות מהסוג הראשון – וכהשראה, נזמין את הילדים לחשוב – מדוע לפרי, או לחיה (צב, או שבלול לדוגמא) – נדרשת לדעתם/ן, קליפה? מהו תפקידם של הקליפה, או השריון?
• נמשיך – ונשאל: מתי אנחנו מתחבאים בתוך "קליפה"? נבקש מכולם/ן להדגים עכשיו, איך אנחנו נראים/ות כשאנחנו מסתגרים בתוך קליפה? (אולי מתכרבלים/ות? אולי הידיים שלובות?). אפשר לסייע בהדגמה הראשונה…
• נחלק עתה פלחי תפוז או מנדרינה – נסביר שעל הברכות, שאותן הגננת/גנן יברכו, יש לענות ביחד כולם/ן, 'אמן' בקול רם – ורק אז נאכל ביחד.

נברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" [אמן].

• בעת האכילה, ניתן להשמיע את השיר 'שקדיה פורחת' ואף לצפות בסרטון האנימציה
• נשאל – באיזו עונה אנו מצויים ומצויות כרגע? [ניתן להקל ברמזים, כדוגמת השאלה ההפוכה: האם אנחנו …. בקיץ?…]

ונמשיך לשאלה – מה צבעה של השקדייה הפורחת… בחורף?

• נסביר, כי בהמשך לצבעי השקדיה, נשתה עתה, כוס תירוש/מיץ בצבע לבן/בהיר – כסמל לעונות הסתיו והחורף.

נחלק את הכוסות בהתאם, נזכיר את המענה ב'אמן' ושרק לאחריו נשתה – ונברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן (ברכה על תירוש ויין) / בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ (ברכה על מזונות שנוצרו בידי אדם, בין השאר על מיצי פרי, מלבד מיץ ענבים)

• נסביר, כי לפי סדר ט"ו בשבט, אנו עומדים/ות להמשיך עתה, אל הפירות שעם גרעין, שאותו אין אוכלים, אלא ממנו יצמח העץ מחדש. ולכן ומכיוון שאנו בשנת שמיטה, שבה לא נוטעים עצים – עכשיו נכין ונשלח לעצים, ברכת יום הולדת.

נשמיע את השיר 'כל הגן לבש לבן' (כָּל הַגַּן לָבַשׁ לָבָן, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, יוֹם הֻלֶּדֶת לָאִילָן, כָּל צֶמַח רַן….) – ובמידת האפשר, נקרין את הסרטון –  https://www.youtube.com/watch?v=LSSIInU8–8

ונזמין לצייר ברכה לעצים ולטבע (ר' נספח). לאחר מספר דקות, נזמין להציג את הברכות שיצרו.

• נכריז, כי לפי הסדר, הגיע הרגע, שבו נטעם, מהפירות בעלי הגרעין, שאותו לא אוכלים –

ונחלק את התמרים/התפוחים החתוכים מראש (כדאי להזכיר ללעוס טוב לפני הבליעה); נזכיר, שעל הברכות, יש לענות 'אמן' – וכי רק לאחר מכן נאכל ביחד, ונברך:  בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ;

• נמשיך ונזכיר, כי בתחילת הסדר, שתינו כוס מיץ בצבע לבן, כסמל לסתיו ולחורף, ונשאל –

איזה צבעים אם כן, מתאימים לתיאור האביב והקיץ?  [צהוב, כתום אדום…]

נספר, כי אכן עכשיו נשתה, מיץ בצבע אדום, כדי לסמל את העונות החמות – וכי הצבע האדום נחשב ל'צבע חם'.

נחלק את הכוסות בהתאם, נזכיר את המענה ב- 'אמן' ושרק לאחריו נשתה – ונברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן / בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ;

• נציע הסבר קצר ובלשון פשוטה, על שבעת המינים – המתוארים כ- "פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל", והם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים, המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.“ (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים. המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית (מתוך אתר הויקיפדיה).
• ונמשיך ונספר את האגדה הבאה:

• ברוח האגדה אותה קראנו, נזמין עתה את הילדים/ות, לשיר ביחד ובאהבה – את השיר 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ', בלחן של אליהו גמליאל, אפשר על ידי השמעתו, ולהצטרף במחיאת כף, במקומות המתאימים –

https://www.youtube.com/watch?v=Ru2FIYIdAFQ

• נספר, כי לפי הסדר, הגענו לטעום עתה מפירות, שנאכלים כמו שהם, ולכן הם מסמלים שלמות.
• נקדים ונשאל: מתי אנו שלמים/ות עם עצמנו? – מתי אנחנו מרגישים/ות טוב עם עצמנו? [למשל – כשהתפייסנו עם חבר/ה; כשהיה לנו יום מיוחד; כשהצלחנו ב…; כשניצחנו במשחק… וכד']
• נחלק עתה תאנים חתוכות/צימוקים – (כדאי להזכיר ללעוס טוב לפני הבליעה), ונסביר כי התאנה/הגפן, הינה אחת משבעת המינים, עליהם שמענו באגדה, – נזכיר כי על ברכות יש לענות 'אמן' – ורק לאחר מכן, נאכל ביחד, ונברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

• אפשר בזמן החלוקה והטעימה, או בסיומה, להשמיע את השיר "ט"ו בשבט חג היום לגן" – https://www.youtube.com/watch?v=IErHuCvUZUE

• לקראת סיום, נסכם ונדגיש, כי ט"ו בשבט – החג המיוחד לאילנות, מזכיר לנו, את הצורך לשמור על הטבע ועל איכות החיים והסביבה שלנו, על החי, על הצומח, על האוויר הצח, על השקט והשלווה. ט"ו בשבט מהווה הזדמנות חגיגית להגביר את הרגישות לעצים, לצמחים ולטבע בכלל.

ונאחל לכולנו, וגם לטבע ולאדמה – שנת אילן טובה ושופעת, שנה שמחה, פוריה וברוכה.

• אפשר לסיים בשירה משותפת של "עושה שלום במרומיו" או, במידה ונותר די זמן (וקשב), ניתן כסיום, לחזור ולהשמיע בשנית, את השיר עימו פתחנו – "מה עושים העצים?", אולם הפעם, נזמין עתה את הילדים/ות לעמוד במעגל, ולהמחיז בתנועות הגוף את מילות השיר.

נספח:

בשדה / אריאלה סביר

בשדה השקדיה פורחת

החמה חיוך של אור שולחת

וציפור שורקת שיר מזמור קטן:

יום הולדת לאילן

מה נצייר לאילן ליום הולדתו ובמה נברך אותו?…