משך הפעילות: שעה וחצי
ציוד נדרש: אפשרות להשמעת שיר + מצגת + דפי עבודה לחברותות – בהתאם למס' התלמידים/ות, ולפי החלוקה הנושאית בקבוצות (ר' להלן) – חלקם לפחות, רצוי וחשוב, בהדפסה צבעונית
כללי:
מאז מלחמת העצמאות (תש"ח – 1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלקה מערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי, כולל ירושלים העתיקה, היה בשליטת ירדן (פרט להר הצופים).
אך ביום כ"ח בחודש אייר תשכ"ז (1967), שהיה היום השלישי למלחמת ששת הימים, כבשו חיילי צה"ל את ירושלים המזרחית, ובכך הביאו לאיחודה מחדש שלהעיר המחולקת. ההתרגשות הייתה אדירה, מכיוון שירושלים הייתה מאז ומעולם סמלה המובהק של ארץ ישראל. זו העיר שהתקבצו אליה מכל קצוות הארץ כדי לעלות לבית המקדש, וזו העיר שהתגעגעו ונכספו אליה יהודים רבים מכל קצוות העולם, במשך שנים רבות.
כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים, ובמסגרת זו קבעה את החוק והמשפט הישראלי בכל חלקי העיר והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים.
לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, ביום י"ד באייר תשכ"ח (1968), קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כיום ירושלים – יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות.
במסגרת העיסוק בתחום העמיות יהודית, נבקש בשיעור זה, לבחון את מקומה הערכי, הרגשי והסמלי של ירושלים – בסיפורו של העם היהודי, באשר הוא, ועוד בטרם, ולאו דווקא, בהקשר הלאומי בימינו.
מטרות (במהלך השיעור התלמידים/ות…):
- יעמדו על מקומה וחשיבותה של ירושלים, עבור העם היהודי לאורך הדורות
- יבחנו מערכות יחסים מכוננות מגוונות, מתקופות שונות, בסיפורו של העם היהודי, עם העיר ירושלים
- יעמיקו את היכרותם עם יהדות התפוצות, בהקשר למערכות היחסים ולזיקות השונות לירושלים
- יתנסו בזיהוי ובניתוח, מימדים רגשיים, בטקסטים כתובים ובציורים
- יחוו תחושות קרבה והזדהות עם יהדות התפוצות
- יעשירו ויבססו, את זיקתם/ן האישית והפרטית, אל ירושלים
מהלך השיעור – כללי:
- חלק א' – "שיר געגועים" – הפשרה ופתיחה (כעשרים דקות)
- חלק ב' – "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָים" – הכוונה והנעה בעיון משותף – ועבודה בחברותות (כארבעים דקות)
- חלק ג' – "אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" – אסיף, עיבוד וסיכום (כחצי שעה)
פירוט מהלך השיעור:
חלק א' – "שיר געגועים" – הפשרה ופתיחה (כעשרים דקות)
- כפתיחה והפשרה, נשמיע שירו של קובי אפללו – 'געגועים' (ללא הקליפ – (https://www.youtube.com/watch?v=xImqr9qhg, ונציג במקביל את מילותיו (ר' נספח מס' 1)
נבקש מהתלמידות/ים, כי בעת ההאזנה לשיר (או לאחריו), יחשבו על אדם, או על מקום, או על תקופה, שהם/ן מתגעגעים/ות אליו או אליה.
- לאחר מכן, נזמין מספר תלמידים/ות לשתף, במושא הגעגועים עליו/עליה חשבו בהשראת השיר, ונציג את שאלות ההמשך הבאות:
- כיצד מתבטא געגוע? מה מרגישים/ות? האם וכיצד הגעגוע משפיע עלינו?
- מה עושים עם רגש הגעגוע, כיצד מתמודדים עמו?
- כיצד מביעים/ות געגוע?
- בהמשך לשיחת ההפשרה, נסביר, כי אנו עומדים/ות לפני יום ירושלים, וכי בפעילות זו, נבקש להכיר את עיר הבירה שלנו, לפני שהפכה לכזו. להכיר את ירושלים, כמושא געגועים וכיסופים עבור העם היהודי, באלפיים שנות גלות ונדודים.
נרחיב, כי לפני כאלפיים שנה, בירושלים, עמד בית המקדש, שהיה המרכז הקדוש והחשוב ביותר ליהודים (וליהודיות) באותה תקופה, ושאליו היו עולים לרגל (ברגל!), כדי לחגוג יחד את החגים, כדי להתפלל, וגם כדי לשלם מסים. הכהנים בבית המקדש – היו קצת כמו חברי הכנסת היום, והעיר ירושלים, כבר אז, היתה גם הקדושה ביותר, וגם המרכז ממנו נוהלה הממלכה – ממלכת יהודה.
ואולם, כמו שמזכירים לנו מספר מועדים בלוח השנה העברי (ט' באב לדוגמא), לפני אלפיים שנה, הרומאים כבשו את ארץ ישראל, בעיקר כדי שיכולו לעבור בה בנוחות עם הצבא הרומי ועם שיירות של סחורות וכדי לגבות עוד ועוד מיסים. היהודים פרצו במרד נגד השלטון הרומי (אפשר להזכיר את בר כוכבא מל"ג בעומר), אולם המרד נכשל, וכעונש, החריבו הרומאים את בית המקדש וגירשו, הגלו, את היהודים מארץ ישראל. היהודים התפזרו בכל העולם, ולאורך מאות ואלפי שנים, התגעגעו וחלמו על ירושלים וקיוו לשוב אליה.
כך, שכשהעם היהודי שב לארצו והקים בה, בדיוק לפני שבעים וארבע שנים, את מדינת ישראל, היה ברור ומוסכם, כי ירושלים – העיר הקדומה והקדושה, תהיה גם לעיר הבירה, של המדינה היהודית החדשה.
נסכם חלק זה, ונספר, כי היום נבקש להכיר את ירושלים של הגעגועים. נבקש להיחשף, ולו לזמן קצר לזוויות ראייה שונות להאיר, מתקופות שונות, ממקומות שונים. ננסה לחוש את ירושלים, כפי שהיא בעבור יהדות העולם.
חלק ב' – "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָים" – הכוונה והנעה בעיון משותף – ועבודה בחברותות (כארבעים דקות)
- כהכוונה וכהנעה, לעבודה בחברותות, נמשיג (בהדגשה), כי, ראשית, נכיר עתה, ביחד, את אחד מהביטויים המובהקים, הקדומים והמוכרים, לכיסופים היהודיים לירושלים – קטע ממזמורי ספר תהילים בתנ"ך, המתאר את הגלות לבבל, לאחר חורבן בית המקדש הראשון.
נציג את הפסוקים מתהילים קלז (ר' גם בנספח מס' 1), ונבאר מילים וביטויים:
| תהילים קלז, א' , ד'– ו'
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן… אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: |
| ביאור מילים ומושגים:
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – מעבר לציון מקום ההתרחשות יש בפתיחה אשליה של תמונת טבע רגועה ונעימה, אך למרות זאת – ההמשך יגלה בפנינו דווקא רגשות צער וגעגוע, כמו להדגיש שאפילו יופיו של הטבע בבבל אינו משכיח מהגולים את ירושלים (ציון). צִיּוֹן – בתהילים, השם ציון, מופיע עדיין במשמעותו הקדומה – כשם נוסף של ירושלים. רק מאוחר יותר, בתקופת חז"ל, יהפוך השם ציון, לכינויה של ארץ ישראל בכללה. שִׁיר ה' – ביטוי כולל לשירי ציון, להלל, לניגונים של שמחה ועוד. תִּשְׁכַּח יְמִינִי – יד ימין היא בדרך כלל היד החזקה, ולכן יש כאן מעין איום או קללה עצמית: המשורר נודר שאם ישכח את ירושלים – גם יד ימינו "תשכח" ותחדל לתפקד. אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי – המשורר גם יאבד את כוח הדיבור, אם לא יזכור ויזכיר בדבריו ובמעשיו את ירושלים באבלה, גם ברגעי השיא של שמחתו. |
- נסכם את הרעיונות המרכזיים, שפגשנו, כבר מעיון בטקסט ראשון זה, מתהילים:
את הביטוי לאבלם של הגולים, ואת געגועיהם וכיסופיהם לירושלים, לציון, כשהם ישובים רחוקים, בארץ זרה.
נמשיג, את מטבע לשון השבועה – לזכור את ירושלים – להנציח את זכרה בכל מקום, בכל עת ובכל מצב. אפשר גם לספר, כי שבועה זו, מתממשת עד ימינו, בכל טקס חתונה יהודי, כאשר היא חוזרת, ונאמרת מתחת לחופות, עם שבירת הכוס – הנועלת בחגיגיות, את טקס הנישואים.
- נסביר, כי עתה נתפצל לחברותות (רצוי 4-5 תלמידים/ות, לכל היותר, בחברותא), ונכיר ונתעמק, בביטויים נוספים, מתקופות שונות, ממקומות שונים, ובעלי אופי אחר ומגוון – לגעגועים ולכיסופים לירושלים.
[דפי העבודה לחברותות (להלן – ר' נספח מס' 2), יציעו עיסוק, בארבעה "ביטויים" שונים, ליחסים של יהודי התפוצות, לעיר ירושלים:
- באמצעות עיון בטקסט מרכזי מהתוספתא, העוסק בכיוון הפנים לירושלים, בעת התפילה, גם בחוץ לארץ.
- באמצעות עיון בקטע מעובד, מתוך מנאומו של ש"י עגנון, בשטוקהולם, בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1967.
- באמצעות עיון בדברים, שנשא דוד בן גוריון, בטקס קבלת אזרחות כבוד של ירושלים, בשנת תשי"א.
- באמצעות ניתוח שני ציורים של ירושלים, שצוירו, בידי שתי ילדות – האחת מהודו, והשנייה מארגנטינה. ]
כדי לאפשר לכיתה, נקודת מבט רחבה ככל הניתן, נמליץ, להכין מראש ולחלק את הנושאים (ודפי העבודה), באופן מתוכנן ומאוזן, כך שכל זוג, או שלישייה של חברותות, יתמקדו באספקט אחר – אותו הן יביאו ויציגו, לאחרים/ות, במליאה.
חלק ג' – "אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" – אסיף, עיבוד וסיכום (כחצי שעה)
- נתכנס למליאה, ונזמין, לפי סדר הנושאים / "הביטויים" השונים לירושלים (שנבחנו בחברותות), נציג/ה אחד/ת מהחברותות, שעסקו באותו המקור, להציג את שעלה בחברותא. כדי שלא להאריך, כדאי לבקש, מכל נציג/ה, להתייחס בדבריו/ה, אך ורק לשאלה אחת או שתיים, כך שכל נציג/ה, יביא/תביא התייחסות, לשאלות האחרות, הנוספות, שהופיעו באותו דף עבודה.
- כסיכום, נמשיג ונחדד, כי היום ביקשנו לעסוק ביחס העמוק והרגשי של העם היהודי לאורך הדורות, לעיר ירושלים. לעיתים היא כחלום, מושא געגועים וכיסופים, לעיתים היא סמל של קדושה, אמונה ותקווה. לעיתים היא מגדירה מי אנחנו, גם כשעוד לא ביקרנו בה מעולם, כפי שכתב ש"י עגנון. לעיתים היא כוח מניע, להיות טובים יותר, להשתפר, ליצור, להוות דוגמא ומופת.
ירושלים היא עיר בעלת שמות רבים – ציון, עיר דוד, עיר הבירה, היא עיר בעלת פנים רבות, נושאת עימה ערכים מגוונים. כל אחד ואחת מאיתנו, כאן או ברחבי העולם, רואה את ירושלים, בדרך אחרת, בדרך מיוחדת רק לו, או לה, ועם זאת – ראינו כיצד היא שזורה כחוט המאחד, הלב הפועם, בסיפורו של העם היהודי.
נספח 1 – מקורות למצגת הפתיחה:
שיר געגועים
מילים ולחן: קובי אפללו
היום ליבי אלייך יאיר
היום קולי עלייך ישיר
קרוב אני בדימיוני
וזכרוני שומר שנים
בשיר געגועים נוגע
ושיר געגועים יודע
היום אני שובר שתיקה
היום אני חובק תשוקה
ואל הים אני הולך
את המילים אני שופך
בשיר געגועים נוגע…
חולם שהיא תבוא אלי
אולי תבין את סודותי
אז מסתתר ברגשותי
ותפילתי היא געגועי
בשיר געגועים נוגע…
תהילים קלז, א' , ד'– ו'
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן… אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
נספח 2 – דפי מקורות לקבוצות העבודה
'שיר געגועים' – חברותא 1
קראו את המקור הבא, דונו וענו על השאלות שבהמשך:
ש"י עגנון – מתוך נאומו בשטוקהולם, בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1967 – מעובד
אומר לכם מי אני.
מתוך האסון ההיסטורי, בו החריב טיטוס מלך רומי את ירושלים והגלה את עם ישראל מארצו, נולדתי אני – באחת מערי הגולה.
אבל בכל עת, תמיד הרגשתי כמי שנולד בירושלים.
בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחיי הלויים בבית המקדש, כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל.
בזכותה של ירושלים, כתבתי את כל אשר נתן אלוהים, בלבי ובעטי.
שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן, ובראשי תיבות שַׁ"י עַגְנוֹן – מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. נולד בשנת 1887, בעיירה קטנה, באוקראינה של היום. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ, אולם לאחר 4 שנים, עבר לחיות בלגרמניה למשך 12 שנים, ורק בשנת 1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו. ש"י עגנון נפטר בשנת 1970, והיה חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 ופעמיים חתן פרס ישראל לספרות.
- כיצד אפשר להבין ולהסביר – את הקשר שמציג עגנון, בין החרבת ירושלים בידי טיטוס, מאורע שהתרחש לפני כאלפיים שנה, לבין הולדתו שלו, אלף ושמונה מאות שנה מאוחר יותר?
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- דמיינו "איך זה להרגיש כמי שנולד בירושלים" – ותארו בלשונכם/ן את התחושות והמחשבות, הבאות לידי ביטוי, במשפט קצר זה:
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- עגנון מתאר תחושת שייכות והזדהות עם ירושלים, גם בהיותו רחוק, הן במיקום והן בזמן. בהסתמך על דבריו שקראתם/ן ועל התקציר של סיפור חייו – כיצד הפכו תחושות אלה לכוח חיובי, למוטיבציה שהניעה אותו בחייו?
_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
'שיר געגועים' – חברותא 2
לפניכם/ן שני מקורות, האחד מהתנ"ך, והשני מתקופת חז"ל (לפני כ 1800 שנה) – המהווים יסודות לקביעה המסורתית, כי על אדם להפנות את פניו לירושלים בזמן התפילות (ולכן, גם בימינו, בבתי הכנסת, זהו הקיר שאליו יעמוד ארון הקודש, ושאליו יפנו המתפללים/ות).
קראו את המקורות, דונו וענו על השאלות שבהמשך:
מלכים א', פרק ח', פסוק מ"ח
וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ, דֶּרֶךְ אַרְצָם, אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ.
[הבית* = בית המקדש]
תוספתא, מסכת ברכות, פרק ג', ט"ו – ט"ז
הָעוֹמְדִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, מְכַוְּנִין אֶת לִבָּם [בתפילה] כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במְלָכִים א ח') "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם".
הָעוֹמְדִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְכַוְּנִין אֶת לִבָּם כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וּמִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (מְלָכִים א ח') "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יידֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ".
הָעוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם, מְכַוְּנִין אֶת לִבָּם כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מְלָכִים א ח') "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה"…
נִמְצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין לְמָקוֹם אֶחָד.
- מהו לדעתכם/ן, העניין המרכזי, אותו מוסיפה התוספתא, מעבר לכתוב בפסוק מספר מלכים בתנ"ך (מה לא מוזכר כלל בפסוק, ולעומת זאת, עקרוני מאד בתוספתא)? מה ניתן להבין מתוספת זו?
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- מה הסיבה, להבנתכם/ן, שהתוספתא, מתארת את כיוון הלב בתפילה, ולא למשל את כיוון הפנים או הגוף?
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- דמיינו ותארו בלשונכם/ן את הרגשות, התחושות והמחשבות, הבאים לידי ביטוי, אם מכוונים את הלב לירושלים…
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- מה לדעתכם/ן החשיבות בכך, שכל ישראל יתפללו למקום אחד? האם יש בכך חשיבות נוספת, שאינה קשורה בהכרח לירושלים?
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
'שיר געגועים' – חברותא 3
קראו את המקור הבא, דונו וענו על השאלות שבהמשך:
דוד בן גוריון – מתוך דבריו בטקס קבלת אזרחות כבוד של ירושלים, ז' בסיון, תשי"א
ירושלים… היא בירת האומה. היא בירת ההיסטוריה היהודית, היא בירת הרוח העברית, היא בירת נצח ישראל.
היא יותר מכלם צריכה להיות לדוגמא גם לארץ כולה וגם לאומה כולה, מכיוון שירושלים איננה שייכת רק לארץ, ירושלים שייכת גם לאומה, עליה להיות לדוגמה לכל בית ישראל בארצו ובתפוצות.
מאחדים אותנו דברים עיקריים, מאחד אותנו קבוץ גלויות, מאחד אותנו בנין הארץ, מאחד אותנו בטחון הארץ, מאחדת אותנו קדושת ירושלים, עצם ירושלים צריכה להיות גורם של אחווה…, ועל בני ובנות ירושלים מוטלת אחריות גדולה.
- הסבירו את המשמעויות, העומדות להבנתכם/ן, מאחורי ההגדרות השונות לירושלים, אותן מציג בן גוריון:
- ירושלים כ – "בירת האומה":
_________________________________________________________________________
- ירושלים כ – "בירת ההיסטוריה היהודית":
_________________________________________________________________________
- ירושלים כ – "בירת הרוח העברית":
_________________________________________________________________________
- ירושלים כ – "בירת נצח ישראל":
_________________________________________________________________________
- הציעו דרכים ורעיונות – כיצד ירושלים, יכולה להוות דוגמא ומופת – גם ליהדות התפוצות?
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
- חשבו וציינו – מה הקשר בין דרכים ורעיונות אלה שהצעתם/ן, לבין האחריות, שמוטלת לדעת בן גוריון, על בני ובנות ירושלים? כיצד אחריות זו יכולה לבוא לידי ביטוי?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
'שיר געגועים' – חברותא 4
לפניכם/ן שני ציורים של ירושלים, שצוירו, בידי שתי ילדות – האחת מהודו, והשנייה מארגנטינה.
בחנו ונתחו יחדיו את הציורים, ובאמצעות השאלות הנוגעות לכל אחד מהם, נבקש להבין, כיצד שתי הילדות, השונות ורחוקות זו מזו, מדמיינות את העיר ירושלים, וכיצד הן חשות אליה:
- בצדו הימני העליון של הציור מצוירת ילדה שוכבת במיטה. איך אפשר להבין זאת?
- מה מופיע במרכז הציור? אילו סמלים מופיעים בציור, ומה משמעותם בו? מה הם מייצגים?
- איזו אווירה יש בציור?
- מהי ירושלים עבור הנערה שציירה את הציור?
- בציור מופיע, חלק מהפסוקים מתהילים, שקראנו היום, בתחילת השיעור. כיצד תסבירו, את הקשר בין הפסוק, לבין ציור של נערה בת 12? מדוע לדעתכם/ן, חשוב לה, שהפסוק יופיע במקום מרכזי בציור, ועוד בעברית, למרות שברור, כי זו איננה שפת היומיום שלה?
