משך השיעור: שעה – שעה וחצי 

ציוד נדרש: מצגת עם המקורות הנדרשים, דף המקורות להצגה – או מודפס, לכל תלמיד/ה. לוח פאדלט (לשיעור מקוון) 

* ניתן לקיים שיעור זה, גם באופן מקוון

כללי 

חג הבנות – עיד אל בנאת, מצוין בראש חודש טבת (א' טבת), במהלך חג החנוכה. החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות. 

מקור החג בספר עזרא, היום בו שבו לשאת נשים מבנות ישראל, ובמגילת אסתר, היום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה תחת ושתי. כך, בחג הבנות נציין ונעלה על נס, את הגבורה, היוזמה והחוכמה של נשים יהודיות לאורך הדורות. נספר על אומץ ליבן, על הנחישות המיוחדת שלהן ועל התבונה שבעזרתה הנהיגו ואף הביאו גאולה לעם ישראל.  

החג נשתמר בקרב קהילות ישראל בצפון אפריקה: תוניסיה, לוב, מרוקו, אלג'יריה, תורכיה וסלוניקי. במהלכו, נשים, נערות וקשישות מתאספות לחגיגה שבה הן לומדות, רוקדות, שרות ושולחות מנות אישה לחברתה. יש שנהגו לבקש סליחה אישה מרעותה, כביום הכיפורים; יש שנהגו לקיים ביום זה חגיגה לכל בנות המצווה, שלאחריה ניגשות הנשים לנשק את ספר התורה. 

בשיעור זה נתוודע לעצם קיומו של חג הבנות ולערכים העולים ממנו, ונכיר ונבחן מודלים שונים של מנהיגות נשית במקרא, נעמוד על ייחודן של נשים מובילות ומנהיגות, במציאות העולם הקדום בכלל ובתנ"ך בפרט, ונעסוק בהשוואה למציאות חיינו כיום, בשאלת הפתיחות להנהגה תרבותית ודתית של אישה. 

מטרות (התלמידים/ות…):

• יחשפו ויכירו את חג הבנות, ערכיו, מקורו ומקומו בלוח השנה העברי
• יתוודעו לדמויות נשיות משמעויות במקרא, לסיפורן ולפועלן בחברה הקדומה והפטריארכלית
• יתמודדו וידונו בשאלת הקשר בין המודלים והדוגמאות המקראיות, למציאות חיינו היום
• יחדדו ויעמיקו הבנה ותפיסת הנשים כבנות אדם שוות יכולות וזכויות

מהלך השיעור – כללי: 

• חלק א' – תרגיל הפשרה ופתיחה (כעשרים דקות) 
• חלק ב' – נשים מובילות במקרא: בחברותות (כחצי שעה) 
• חלק ג' – אסיף וסיכום (כחצי שעה) 

מהלך המפגש:

חלק א' – תרגיל הפשרה ופתיחה (כעשרים דקות) 

נחלק פתקים לכל התלמידים והתלמידות, ונזמין לרשום על כל פתק, שלושה שמות של מנהיגים ומנהיגות. אחר כך נאסוף את כל הפתקים, ונרשום את השמות על הלוח.  

במידה והשיעור nתקיים באופן מקוון, הרי שעבור פתיחה זו, הכלי המתאים ביותר, הוא לוח פאדלט, שנשלח אליו קישור, ועליו יכתבו התלמידים/ות את תשובותיהם/ן. 

לאחר שכולם/ן כתבו, נשווה יחד עם התלמידים/ות, בין מספר השמות של גברים מנהיגים, מול מספר הנשים המנהיגות, שנרשמו על הלוח.   

נשאל: מדוע לדעתכם/ן, כשמדברים איתנו על מנהיגים, אנו חושבים/ות באופן מיידי דווקא על מנהיגות גברית? 

נחדד ונעמוד על כך שהמנהיגות באה לידי ביטוי לא רק בשדה הקרב, ושאיננה רק נחלתם של גברים, ובהמשך לכך ולאור זה, נציג עתה, את נושא השיעור, ונסביר בקצרה על חג הבנות, מקורותיו ומנהגיו. 

נשאל: האם אתן/ם מכירות/ים את החג? האם שמעתם/ן עליו פעם? 

מהן התחושות שעולות בכן/ם כאשר אתן/ם שומעות/ים שיש חג המתייחס רק לנשים? 

נסביר, כי ברוח חג הבנות, שמעלה על נס גבורת נשים במקורות, נקדיש את הזמן שלפנינו, להתוודע לכמה מגיבורות אלה, להכירן, וללמוד באמצעות סיפוריהן והישגיהן – מה חשיבותו וערכיו של חג הבנות, ואולי אף נלמד, מתוך סיפוריהן הקדומים הללו – גם על עצמנו ועל תקופותינו אנו. 

***** 

חלק ב' – נשים מובילות במקרא: דיון והעמקה בחברותות (כחצי שעה) 

נזמין את התלמידים והתלמידות ללמוד ביחד, על אודות נשים מנהיגות בתקופת המקרא הקדומה.  

נחלק את התלמידים והתלמידות לחברותות (4-6 בכל חברותא), בין אם ממש בכיתה, ובין אם על ידי פיצול לחדרים במערכת הזום. כאשר כל חברותא תתעמק באחת מארבע הדמויות:  

מרים אחות משה, דבורה הנביאה, בנות צלפחד ואסתר המלכה. 

להלן, רקע למורה על כל אחת מדמויות אלו, ודפי המקורות לחברותות.  

במידה והשיעור מתקיים באופן מקוון, נמליץ להעביר את דפי המקורות מראש, ובמידת האפשר, אף לבקש מהתלמידים/ות להדפיסם, לקראת השיעור. 

מרים

רקע למורה 

לפי המתואר בתנ"ך, מרים היא זו אשר צפתה על משה ביאור, והיא זאת שתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים לאחר קריעת ים סוף. בספר שמות היא נקראת מרים הנביאה ואף חז"ל מספרים כי נהגה להתנבא. בספר במדבר מסופר שלקתה בצרעת עקב לשון הרע שדברה על אחיה משה, אבל משה מחל לה והתפלל עליה. במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה. לפי אותה מסורת היא גם אשת איש ומיילדת (מסכת סוטה יא), לעתים מתוארת כאשתו של חור, לעתים כאשתו של כלב בן יפונה (סוטה יא) ולעתים כאמו של בצלאל (שמות רבה, פרק מ"ח) או כאמו של חור (רש"י לשמות י"ז, י). 

המהר"ל מפראג כותב בספרו "נצח ישראל" כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרון ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל‏‏. 

כוס מרים – יש המצרפים בליל הסדר, לצד כוסו של אליהו, כוס נוספת: "הכוס של מרים". הכוס של מרים מלאה במים, זכר למי באר מרים, שקיימו את בני ישראל בשנות מסעותיהם במדבר. כוס מרים, המסמלת את פועלה בסיפור הפסח, מעניקה למרים את המקום הראוי לה לצד אבותינו. החידוש והמנהגים השונים היו חלק מהתהוות הסדר כפי שאנו מכירים אותו היום. שאלת מקומה של מרים אינה שאלה חדשה – אלא מתחדשת, כפי שרואים בדבריו של ר' אלעזר מוורמיזא (אשכנז, המאה הי"ג), שהסביר שהביצה והזרוע בקערת הסדר עומדים כנגד שני המנהיגים, משה ואהרן, ואמר שיש המוסיפים מאכל שלישי, שיסמל את חלקה של מרים. 

דבורה הנביאה 

רקע למורה 

דבורה הייתה נביאה ושופטת ששפטה את ישראל (שופטים ד') בימי שעבודם של שבטי ישראל, ליבין מלך כנען, שישב בחצור. דבורה השתתפה במלחמה נגד הכנענים, עד לניצחון עליהם. סיפור המלחמה מתואר בשופטים ד' וחוזר בשירת הניצחון של דבורה (שופטים ה'), בעקבות המלחמה וניצחונם על סיסרא, מפקד הצבא הכנעני, השתלטו שבטי ישראל על כל צפון הארץ. 

מקום מושבה של דבורה, בשבתה למשפט, היה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים (שופטים ד', ד'-ה'). לדבורה הייתה סמכות דתית, פולחנית ומשפטית. היא דנה בענייני ריבות, הגידה את דבר אלוהים ואף גילתה עתידות, כמו שמואל ואנשי האלוהים הקדומים. בתפקידה כשופטת מושיעה היא מינתה את ברק בן אבינעם כמצביא הצבא הישראלי, ועמדה לצידו לפי בקשתו. ברק הזעיק את שבטי הצפון: נפתלי, זבולון ויששכר, ואת שבטי המרכז: אפרים, מנשה ובנימין. התאגדות רחבה כזאת של מספר שבטים הייתה נדירה בתקופת השופטים.  

בנות צְלָפְחָד 

רקע למורה 

בנות צְלָפְחָד הינו כינויין של חמש בנותיו של צלפחד, המוזכרות במקרא, בספר במדבר: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה. כאשר אביהן הלך לעולמו, פנו בנות צלפחד והתלוננו בפני משה שאינן יכולות לקבל נחלה, כי לאביהן לא היו בנים זכרים. משה שאל את אלוהים, שאכן אישר את ירושת הבנות. בכך יצרו בנות צלפחד תקדים הלכתי לפיו כאשר אין בנים זכרים, יורשות הבנות את רכוש אביהן.  

תקדים זה מיוחד במינו, בכך שהוא מהווה התפתחות תוך-הלכתית שמתוארת במקרא עצמו. מקור שמותיהם של בנות צלפחד: נֹעה, מחלה, חגלה, מלכה ותרצה, במילים הקשורות לתנועה: נֹעה- תנועה; מחלה- לחולל, מחול; חגלה- לחוג, לנוע בסיבובים; מלכה- ללכת; תרצה- לרוץ. בכך, שמותיהן מסמלים חופש, תנועה ובעיקר – התקדמות.

אסתר המלכה 

רקע למורה 

כידוע, אסתר המלכה היא גיבורת סיפור מגילת אסתר. אסתר מגיעה למעמד אשת המלך אחשוורוש לאחר הוצאתה להורג של ושתי המלכה. עיקר סיפור המגילה הוא על גזירת המן על השמדת היהודית והדרך שבה אסתר מצליחה לסכל את הגזרה. במגילה מתפתחת דמותה של אסתר מדמות חסרת אונים לדמות אמיצה ויוזמת, אשר מצליחה בתחכום רב להפוך את הגזרה ולהביא למותו של המן ולהצלת היהודים. אין ספק שיש במקרא כמה נשים חשובות, מובילות ואפילו הירואיות, אולם, בעוד שנשים כאלה עומדות באור הזרקורים למשך תמונה אחת או שתיים, הרי שהסיפורים שבהם הוזכרו, הם בדרך כלל אודות גברים. אבל בין ספרי המקרא המאוחרים (ובספרים החיצוניים), בולטות במיוחד שתי מגילות שלמות, שבהן נשים הן הדמויות המרכזיות: מגילת רות ומגילת אסתר (המיוחסות שתיהן לתקופה הפרסית). על שמה העברי של אסתר, הדסה, נקראה ההסתדרות הציונית הדסה, שיסודה היה ביום פורים. בהיסטוריה היהודית, אסתר מונצחת "כאסתר המלכה" (להבדיל מדודה, שמכונה "מרדכי היהודי"), והיתה לדמות מופת, דבר שהתבטא גם בכך שהיתה, לתחפושת פורים פופולארית לילדות, עד לפני שנים לא רבות/

חלק ג' – אסיף וסיכום (כחצי שעה) 

• בהתאם לזמן שבידנו, נזמין נציג/ה מכל חברותא, לשתף בסבב במליאה.  
• כסיכום לאסיף, נשאל את התלמידים והתלמידות, באילו תחומי חיים נמצאו נשים בעמדות מנהיגות בתקופת המקרא? האם חל שינוי במעמד האישה במהלך הדורות? איזה? האם השינוי מקיף את כל תחומי החיים או רק את חלקם? באילו תחומי חיים יש שוויון בין המינים ובאיזה עדיין אין, ומדוע? 
• לסיום, נחזור אל חג הבנות שימו פתחנו, ונמשיג את חשיבותו, כחג שמעלה על נס, ומספר וחוגג את גבורת הנשים, שלעיתים הודחקה מהזיכרון שלנו. בכך הוא מזכיר לכל הבנות, הנערות והנשים – להשמיע את קולן ללא חשש בחברה ובעולם, ומזכיר להן כי בכוחן לפעול למענו – בכל כישוריהן ויכולותיהן.