משך הפעילות: כשעה וחצי

ציוד נדרש: שלושה פתקים לכל תלמיד/ה, נספח מרים הנביאה, נספח דבורה הנביאה, נספח בנות צלפחד ונספח אסתר המלכה

מטרות (המשתתפים/ות…):

• יתוודעו לדמויות נשיות משמעויות במקרא ולסיפורן
• יעמדו על מקומן החשוב של נשים בעולם שטרם זכה להכרה
• יחדדו ויעמיקו הבנה ותפיסת הנשים כבנות אדם שוות יכולות וזכויות
• יבחנו גישות שונות לגבי מעמדן של נשים בתחומי חיים מגוונים
• יתמודדו וידונו בשאלת הקשר בין המודלים והדוגמאות המקראיות, למציאות חיינו היום

כללי

בשיעור זה נכיר ונבחן מודלים שונים של מנהיגות נשית במקרא, נעמוד על ייחודן של נשים מובילות ומנהיגות, במציאות העולם הקדום בכלל ובתנ"ך בפרט, ונעסוק בהשוואה למציאות חיינו כיום, בשאלת הפתיחות להנהגה תרבותית ודתית של אישה.

מהלך המפגש:

חלק א' – תרגיל פתיחה (כעשרים דקות)

נחלק לכל התלמידים והתלמידות, שלושה פתקים לכל אחד/ת, ונזמין לרשום על כל פתק, שם אחר של מנהיג/ה. אחר כך נאסוף את כל הפתקים, ונרשום את השמות על הלוח. יחד עם התלמידים/ות נשווה בין מספר השמות של גברים, מול מספר הנשים שנרשמו על הלוח.

נשאל: מדוע לדעתכם/ן, כשמדברים איתנו על מנהיגים, אנו חושבים/ות באופן מיידי דווקא על מנהיגות גברית?

נחדד ונעמוד על כך שהמנהיגות באה לידי ביטוי לא רק בשדה הקרב, ושאיננה רק נחלתם של גברים, ובהמשך לכך ולאור זה, נבקש מהם/ן עתה, לחשוב שוב ולהציע דוגמאות נוספות ושונות לגילויי מנהיגות, בעלי אופי אחר ומגוון.

חלק ב' – נשים מובילות במקרא: דיון והעמקה בחברותות (כחצי שעה)

נזמין את התלמידים והתלמידות ללמוד ביחד, על אודות נשים מנהיגות בתקופת המקרא הקדומה. נחלק את התלמידים והתלמידות לחברותות (4-6 בכל חברותא). כאשר כל חברותא תתעמק באחת מארבע הדמויות:

מרים אחות משה, דבורה הנביאה, בנות צלפחד ואסתר המלכה:

מרים

רקע למנחה

לפי המתואר בתנ"ך, מרים היא זו אשר צפתה על משה ביאור, והיא זאת שתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים לאחר קריעת ים סוף. בספר שמות היא נקראת מרים הנביאה ואף חז"ל מספרים כי נהגה להתנבא. בספר במדבר מסופר שלקתה בצרעת עקב לשון הרע שדברה על אחיה משה, אבל משה מחל לה והתפלל עליה. במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה. לפי אותה מסורת היא גם אשת איש ומיילדת (מסכת סוטה יא), לעתים מתוארת כאשתו של חור, לעתים כאשתו של כלב בן יפונה (סוטה יא) ולעתים כאמו של בצלאל (שמות רבה, פרק מ"ח) או כאמו של חור (רש"י לשמות י"ז, י).

המהר"ל מפראג כותב בספרו "נצח ישראל" כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרון ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל‏‏.

כוס מרים – יש המצרפים בליל הסדר, לצד כוסו של אליהו, כוס נוספת: "הכוס של מרים". הכוס של מרים מלאה במים, זכר למי באר מרים, שקיימו את בני ישראל בשנות מסעותיהם במדבר. כוס מרים, המסמלת את פועלה בסיפור הפסח, מעניקה למרים את המקום הראוי לה לצד אבותינו. החידוש והמנהגים השונים היו חלק מהתהוות הסדר כפי שאנו מכירים אותו היום. שאלת מקומה של מרים אינה שאלה חדשה – אלא מתחדשת, כפי שרואים בדבריו של ר' אלעזר מוורמיזא (אשכנז, המאה הי"ג), שהסביר שהביצה והזרוע בקערת הסדר עומדים כנגד שני המנהיגים, משה ואהרן, ואמר שיש המוסיפים מאכל שלישי, שיסמל את חלקה של מרים.

מרים הנביאה: מקורות לחברותא 1

קראו את המקורות ודונו בשאלות שלצידם, בנוגע לדמותה של מרים הנביאה:

שמות, פרק ט"ו, פסוקים א' – ט'

א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי.  ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר; ו וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד.  ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.  ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ;

• מה ניתן ללמוד על דמותה של מרים מהפסוקים המובאים במקרא?

שמות, פרק ט"ו, פסוקים כ' – כ"א

כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם:  שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם;

• איזה מימד מוסיפים הפסוקים הללו לדמותה?

כוס מרים

יש המצרפים בליל הסדר, לצד כוסו של אליהו, כוס נוספת: "הכוס של מרים". הכוס של מרים מלאה במים, זכר למי באר מרים, שקיימו את בני ישראל בשנות מסעותיהם במדבר.  כוס מרים, המסמלת את פועלה בסיפור הפסח, מעניקה למרים את המקום הראוי לה לצד אבותינו.

• מה מוסיף מנהג זה לדמותה של מרים? איזה תכונות מעוצמות באמצעותו?

דבורה הנביאה

רקע למנחה

דבורה הייתה נביאה ושופטת ששפטה את ישראל (שופטים ד') בימי שעבודם של שבטי ישראל, ליבין מלך כנען, שישב בחצור. דבורה השתתפה במלחמה נגד הכנענים, עד לניצחון עליהם. סיפור המלחמה מתואר בשופטים ד' וחוזר בשירת הניצחון של דבורה (שופטים ה'), בעקבות המלחמה וניצחונם על סיסרא, מפקד הצבא הכנעני, השתלטו שבטי ישראל על כל צפון הארץ.

מקום מושבה של דבורה, בשבתה למשפט, היה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים (שופטים ד', ד'-ה'). לדבורה הייתה סמכות דתית, פולחנית ומשפטית. היא דנה בענייני ריבות, הגידה את דבר אלוהים ואף גילתה עתידות, כמו שמואל ואנשי האלוהים הקדומים. בתפקידה כשופטת מושיעה היא מינתה את ברק בן אבינעם כמצביא הצבא הישראלי, ועמדה לצידו לפי בקשתו. ברק הזעיק את שבטי הצפון: נפתלי, זבולון ויששכר, ואת שבטי המרכז: אפרים, מנשה ובנימין. התאגדות רחבה כזאת של מספר שבטים הייתה נדירה בתקופת השופטים.

דבורה הנביאה: מקורות לחברותא 2

קראו את המקורות ודונו בשאלות שלצידם, בנוגע לדמותה של דבורה הנביאה:

שופטים, פרק ד', פסוקים ד' – ח'

ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. ו וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ.

• מה מיוחד בדמותה של דבורה הנביאה?
• מדוע לדעתכם/ן, פנו אליה שבטי ישראל כדי שתשפוט אותם?
• אלוהים מורה לברק להילחם בסיסרא ובצבאו. מדוע לדעתכם/ן ברק עצמו אינו יוזם את התחלת המלחמה?
• במה יכולה דבורה לסייע בלחימה נגד סיסרא וצבאו?
• אילו תכונות מנהיגות ניתן ללמוד מדמותה של דבורה?

מדרש ילקוט שמעוני, שופטים, רמז מב – עיבוד

אָמְרוּ: בַּעְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה עַם הָאָרֶץ הָיָה [אדם שלא למד ולא הכיר היטב את המצוות והחוקים במסורת].

אָמְרָה לוֹ דְּבוֹרָה: בֹּא וְאֶעֱשֶׂה לְךָ פְּתִילוֹת [לשם הקרבת קורבנות] וְלֵךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּשִׁילֹה, וְיִהְיֶה חֶלְקְךָ בֵּין הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם [בין אלה שהביאו קורבנות כשרים וראויים לבית המקדש] וְתָבוֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא [תזכה לברכה מאלוהים].

וְהִיא מִתְכַּוֶּנֶת וְעוֹשָׂה פְּתִילוֹת עָבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹרָן מְרֻבֶּה, וְהוּא מוֹלִיךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אָמַר לָהּ: דְּבוֹרָה, אַתְּ נִתְכַּוַּנְתְּ לְהַרְבּוֹת אוֹרִי, אַף אֲנִי אַרְבֶּה אוֹרֵךְ כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.

• מה מוסיף המדרש על דמותה של דבורה?

בנות צְלָפְחָד

רקע למנחה

בנות צְלָפְחָד הינו כינויין של חמש בנותיו של צלפחד, המוזכרות במקרא, בספר במדבר: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה. כאשר אביהן הלך לעולמו, פנו בנות צלפחד והתלוננו בפני משה שאינן יכולות לקבל נחלה, כי לאביהן לא היו בנים זכרים. משה שאל את אלוהים, שאכן אישר את ירושת הבנות. בכך יצרו בנות צלפחד תקדים הלכתי לפיו כאשר אין בנים זכרים, יורשות הבנות את רכוש אביהן.

תקדים זה מיוחד במינו, בכך שהוא מהווה התפתחות תוך-הלכתית שמתוארת במקרא עצמו. מקור שמותיהם של בנות צלפחד: נֹעה, מחלה, חגלה, מלכה ותרצה, במילים הקשורות לתנועה: נֹעה- תנועה; מחלה- לחולל, מחול; חגלה- לחוג, לנוע בסיבובים; מלכה- ללכת; תרצה- לרוץ. בכך, שמותיהן מסמלים חופש, תנועה ובעיקר – התקדמות.

בְּנוֹת צְלָפְחָד: מקורות לחברותא 3

קראו את המקורות ודונו בשאלות שלצידם, בנוגע לדמותה של בְּנוֹת צְלָפְחָד:

במדבר פרק כ"ז, פסוקים א' – י"א

א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו – מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. ג אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה';

ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. ח וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. ט וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. י וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. יא וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ. וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;

• מה מבקשות בנות צלפחד ממשה? מדוע הבקשה חריגה במציאות החיים המקראית?
• כיצד מנמקות בנות צלפחד את בקשתן לנחלה? מדוע, לדעתכם, הן משתמשות בנימוק זה?
• מה ניתן ללמוד מפסוקים אלו על בנות צלפחד?

בנות צלפחד במדרש המודרני (עיבוד) –

[מדרש מודרני הוא חוליה נוספת ביצירה הפרשנית. כמו המדרשים הקדומים, הוא נועד לפרש ולהאיר את הטקסט, אך בניגוד אליהם הוא נכתב בשנים האחרונות ולאו דווקא על ידי רבנים.]

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד…  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו" – מדוע נקראו בתחילה [בכינוי הכללי] בנות צלופחד, ורק אחר כך מנאן [מנה, פירט, ציין אותן בנפרד] בשמותיהן? על שם צל ופחד שהיו בהן בתחילה. שבתחילה היו בצֵל אביהן, ופחדו לשאת את ראשן. משנתקרבו האחיות זו לזו, נתעצמו ונודעו בשמותיהן [הפרטיים].

(מתוך: רבקה לוביץ, 'מדרשי בנות צלפחד', נחמה וינגרטן מינץ ותמר ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, ידיעות אחרונות: יהדות כאן ועכשיו תשס"ט, עמ' 92)

• לפי מדרשה של רבקה לוביץ, מהיכן שאבו בנות צלפחד את כוחן לעמוד "לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים, וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד"?

אסתר המלכה

רקע למנחה

כידוע, אסתר המלכה היא גיבורת סיפור מגילת אסתר. אסתר מגיעה למעמד אשת המלך אחשוורוש לאחר הוצאתה להורג של ושתי המלכה. עיקר סיפור המגילה הוא על גזירת המן על השמדת היהודית והדרך שבה אסתר מצליחה לסכל את הגזרה. במגילה מתפתחת דמותה של אסתר מדמות חסרת אונים לדמות אמיצה ויוזמת, אשר מצליחה בתחכום רב להפוך את הגזרה ולהביא למותו של המן ולהצלת היהודים. אין ספק שיש במקרא כמה נשים חשובות, מובילות ואפילו הירואיות, אולם, בעוד שנשים כאלה עומדות באור הזרקורים למשך תמונה אחת או שתיים, הרי שהסיפורים שבהם הוזכרו, הם בדרך כלל אודות גברים. אבל בין ספרי המקרא המאוחרים (ובספרים החיצוניים), בולטות במיוחד שתי מגילות שלמות, שבהן נשים הן הדמויות המרכזיות: מגילת רות ומגילת אסתר (המיוחסות שתיהן לתקופה הפרסית). על שמה העברי של אסתר, הדסה, נקראה ההסתדרות הציונית הדסה, שיסודה היה ביום פורים. בהיסטוריה היהודית, אסתר מונצחת "כאסתר המלכה" (להבדיל מדודה, שמכונה "מרדכי היהודי"), והיתה לדמות מופת, דבר שהתבטא גם בכך שהיתה, לתחפושת פורים פופולארית לילדות, עד לפני שנים לא רבות.

אסתר המלכה: מקורות לחברותא 4

קראו את המקורות ודונו בשאלות שלצידם, בנוגע לדמותה של אסתר המלכה:

מגילת אסתר, מפרק ב'

(ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:  (ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:  (ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:  (ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים:  (י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד:  …  (טו) וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ:  (טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ: (יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי:  (יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:  (יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ: (כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:

רגע לרקע:

בעקבות כעסו של המן על מרדכי היהודי שלא הסכים להשתחוות לו המן מבקש מהמלך אחשורוש להרוג את כל היהודים המפוזרים בממלכתו. המלך מאשר את בקשתו של המן ושליחי המלך יוצאים עם הצו המלכותי לכל רחבי הממלכה.

כשמרדכי מגלה את הבשורה הקשה הוא לובש בגדי אבלות ומנסה למשוך את תשומת ליבה של אסתר בכניסה לארמון. אסתר נבהלת ושולחת למרדכי בגדים חדשים ונקיים! כשמרדכי מסרב להחליף בגדיו היא שולחת את משרתיה שיבררו עם מרדכי מה קרה ומה הוא מנסה להגיד לה. מרדכי מספר לאסתר על הבטחתו של המן למלך אחשורוש שאם הוא יאפשר  להרוג את כל היהודים הוא יזכה לשלל גדול מרכושם. מרדכי מבקש מאסתר שתפנה למלך ותבקש ממנו לבטל את הגזרה.

אסתר עונה למרדכי דרך השליחים שלה שכל אחד יודע שאסור לפנות אל המלך. רק למלך מותר ליזום שיחה. אם היא תפנה למלך ביוזמתה היא מסתכנת בחייה. ואז שולח לה מרדכי את התשובה הבאה, שבעקבותיה אסתר משנה את גישתה:

מגילת אסתר, מפרק ד'

(יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים:  (יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:…

(טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:  (טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:  (יז) וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר:

• תארו בשפתכם/ן את דמותה של אסתר, כפי שהיא עולה מהכתוב.
• מה מאפיין את דרך פעולתה ואילו תכונות נדרשו ממנה בדרכה?
• לאיזה יחס זכתה אסתר מצד הגברים הסובבים אותן, כתוצאה מכך?
• האם אסתר עברה שינוי במהלך האירועים המתוארים? מה גרם לשינוי זה, וכיצד הוא בא לידי ביטוי? כיצד קיבל זאת מדרכי?

חלק ג' – אסיף, עיבוד אישי וסיכום (כחצי שעה)

• נזמין לשתף בסבב במליאה.
• כסיכום לאסיף, נשאל את התלמידים והתלמידות, באילו תחומי חיים נמצאו נשים בעמדות מנהיגות בתקופת המקרא? האם חל שינוי במעמד האישה במהלך הדורות? איזה? האם השינוי מקיף את כל תחומי החיים או רק את חלקם? באילו תחומי חיים יש שוויון בין המינים ובאיזה עדיין אין, ומדוע?
• כעיבוד אישי וכסיום, נבקש מהתלמידים והתלמידות, לבחור דמות אחת, שעוררה אצלם הזדהות ולכתוב לה מכתב אישי: נמליץ להתייחס בהערכה לפועלה ולמעשיה כמנהיגה, ולציין אילו איכויות ותכונות במנהיגותה עוררו השראה, וכן לחשוב ולפרט, האם יש מצבים ומקומות שלדעתם/ן, בהם אותה דמות, יכלה להשפיע ולסייע לנו – גם כיום, בתקופתנו אנו…

נספח 1: דפי המקורות לחברותות