משך הפעילות: כשעה וחצי

ציוד נדרש: אפשרות להצגת הטקסטים והסרטנים במליאה, על גבי הלוח (להלן)

אחד המיתוסים המשוכפלים והמשועתקים ביותר בהיסטוריה האנושית הוא מיתוס האמהוּת. בראשית המאה ה-20, בחיבוריו על הלא מודע הקולקטיבי, מנסח קרל גוסטב יונג לראשונה את מושג הארכיטיפ, בין השאר הארכיטיפ האימהי. האמהוּת על פי יונג הִנה תכונה מולדת והוא מצביע על היחסים הייחודים בין האֵם לפרי בטנה. אך האם גם כיום נוכל לקבל את האמהות כארכיטיפ?

אחדות מן האמהוֹת בנות זמננו נמצאות בתהליך של ניתוץ המיתוס האימהי, של שחרור מהתפקיד הייעודי שהחברה ייחסה להן משחר ההיסטוריה, אך נדמה כי החברה עצמה נמצאת בפיגור ביחס לתהליך העובר עליהן.

בשיעור זה, נדון ביחסי אמהות וילדיהן דרך קטעי ספרות וסרטים.

מטרות הסדנא (התלמידים/ות…)

• יתוודעו לאיזכור האמהות במקרא
• ידנו ביחסי אמהות וילדיהן דרך קטעים ספרות
• ידנו ביחסי אמהות וילדיהן דרך סרטים

מהלך הסדנא – כללי

א. פתיחה ומבוא במליאה: האם וכיצד מזכירים אמהות במקרא – כרבע שעה

ב. בחברותות קריאת הטקסים מתוך הספרות וקיום דיון סביב השאלות העלות מן הטקסים -כעשרים דקות

ג. מליאה ודיון סביב הטקסים שנקראו – כעשר דקות

ד. במליאה הקרנת קטעי הסרטים ודיון סביב כל סרט : 'למה דווקא עכשיו?' – כארבעים דקות

ה. אסיף וסיכום – כעשר דקות

מהלך הסדנא – פירוט:

חלק א' – פתיחה במליאה: הקדמה (כרבע שעה)

יחסי אמהות וילדיהן  הם אחד החסרים ביותר בסיפורי התורה, בנביאים ובכתובים, במשנה, במדרש ובאגדה התלמודית.

על יחסי נשים שאינן אמהות מספרת התורה ברמזים, במשפטים בודדים, בהצצה חטופה, והנה מספר דוגמאות:

על יחסי אחיות שהן גם צרות, כלומר, נשים לאותו גבר נוכל ללמוד מסיפורן של רחל ולאה, כפי שהוא מתואר במקרא ובמדרשים הנרחבים המעשירים ומפרטים יחסים אלה.

הצצה חטופה אל יחסי אחות ואשת אחיה נמצא בסיפור מרים וציפורה.

אנו מתקרבים אל יחסי אמהות ובנות  בתיאור הספרותי המשובח של מערכת היחסים הנרקמת בין אישה לכלתה האלמנה – נעמי ורות במגילת רות.

הקרוב יותר שאנו מתקרבים לתיאור יחסי אם וילדיה הוא בתיאור שתוף הפעולה בין יוכבד ומרים בהצלתו של משה. גם כאן אין ולוּ משפט בודד המתאר חילופי הדברים בין הנשים או רמז כיצד נבנה שיתוף הפעולה בין השתיים. אבל הכתוב מלמד אותנו על  הסכמה או תוכנית משותפת הנרקמת בחשאי, אולי בחילופי דברים הנמסרים בלחש, דברים שהכתוב בוחר שלא לתעדם: יוכבד מכינה את תיבת הגומא ושמה אותה בסוּף, מרים, האחות, ניצבת מרחוק "לדֵעה מה יֵעשה לו" (שמות ב' 4), וכאשר התינוק מגיע לידיה של בת פרעה מרים ממהרת אליה ומציעה לה מיניקת "מן העבריות" ומביאה איתה את יוכבד. בתוך המבחר המצומצם הזה היעדר ההתייחסות ליחסי אם ובת זועקת לשמים.

בין חכמי המשנה והתלמוד אנו פוגשים נשים בודדות הנקראות בשם של ממש ולא רק "אשת…", על שם בעלה.

כשסוף סוף מבצבצות דמויות נשיות הנקראות בשמן, כמו אמא שלום, אשתו של רבי אליעזר (ואחותו של רבן גמליאל), וברוריה, אשתו של רבי מאיר (בעל הנס), הן מוצגות עדיין, קודם כל, כ"נשותיהן של" ונבחנות בעיקר בתוך מערכת היחסים שלהן עם בעליהן. לאלה נוספות מערכות מפותחות פחות הקושרות אותן לבניהן (ברוריה) או לאחיהן (אמא שלום). עם זאת, באף אחד מן המקרים אין הכתוב חושף ולוּ טפח מיחסיהן אל ילדיהם, בעצם מעולם לא נודע לנו אם היו להן בנות, כאילו היבט  זה של חייהן הוא היבט שהשתיקה יפה לו.

משנה קידושין, העוסקת ביחסי הורים וילדים מגוללת את חובות האב על בנו, מתלבטת בשאלת "כיבוד אב", שואלת שאלות על כיבוד אב ואם, למשל, "כיבוד אב ואם – עד היכן?" , עומדת על ההבדלים האפשריים בין כיבוד אב לכיבוד אם, מספרת סיפורים על אבות ובנים ועל אמהות ובנים, אבל התייחסותה לבנות היא בעיקרה על דרך השלילה: 'בניכם' – ולא בנותיכם.

קראו את הקטע הבא וצפו בסצנה מהסרט

והברייתא במלואה:

דתניא [ששנינו, למדנו]: " וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים יא' 19) – אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין? [מנין שצריך ללמד גם את בני בניו?] תלמוד לומר [הכתוב אומר]:

"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד'9); אם כן, מה תלמוד לומר ' בְּנֵיכֶם' [מדוע הכתוב אומר: 'בניכם]? ' בְּנֵיכֶם' – ולא בנותיכם.

(בבלי קידושין, דף ל' עמוד א')

מכאן שאין חובת האב ללמד את בנותיו תורה.

צפייה בקטע מהסרט ינטל

ברברה סטרייסנד (תסריט ובימוי) מבוסס על סיפורו של יצחק בשביס-זינגר, ינטל, ארצות הברית  1983

על הסרט:

הסרט עוסק במעמד האישה ביהדות ובעיקר באופן ההתמודדות של האישה היהודייה עם גישת הממסד הדתי לחינוכה, ינטל היא בתו של רבי מנדל, מלמד כפרי דתי אדוק. היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים. אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, מה שמקובל היה ללמד בנים בלבד. כאשר אביה נפטר היא מקצצת שערה, מתחזה לבחור ויוצאת למסע על מנת למצוא ישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (שמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור, מי שנחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו. אביגדור שמצא שידוך מעט לפני פגישתו בינטל, רואה בה חבר טוב, אך ינטל מצידה נמצאת בדילמה בין הקשר הרגשי שהיא חשה כלפי אביגדור (שאינו יודע שהיא אשה) לבין תשוקתה ללימוד. לאחר שמשפחת הכלה מגלה שאחיו של אביגדור התאבד, מתבטל השידוך שלו והוא מציע ל"אנשל" להתחתן עם המשודכת לו, הדס. ינטל מתנגדת בתחילה אך לבסוף מסכימה ו"מתחתנת". לבסוף מספרת ינטל לאביגדור שאיננה בחור והיא מתוודה באהבתה אליו וגם הוא מספר שהוא אוהב אותה. אביגדור מציע לינטל להפסיק להתחזות לגבר ולהתחתן איתו ושהיא תמשיך ללמוד איתו תורה אבל בסתר אך ינטל לא מסוגלת להפסיק ללמוד תורה בבית מדרש ולכן היא נוסעת ודרכיהם נפרדות.

סצינה מתוך הסרט:

ינטל מבקשה מאביה הרב שילד אותה תורה והוא מסרב. היא חשה שיכולתה השכלית אינה נופלת מזו של גברים וחוזרת ומפצירה באביה שילמד אותה תורה. לבסוף הרב נעתר להפצרותיה של בתו ומעניק לה בסתר השכלה ודעת. הוא סוגר את כל התריסים והחלונות בבית על מנת שאף אחד לא יוכל לראות את הנעשה ומלמד אותה תורה בסתר.

שאלו את התלמידים : מדוע לדעתכם האב מלמד את ביתו תורה בסתר?

האם משתמע מכאן שאסור שאב ילמד את ביתו תורה ? (התייחסו לקטע שנקרא לפני הצפייה בסרט)

בנקודה זו כדאי שנחזור ונעלה את השאלה, לאור הפירוט לגבי אבות ובנים: מהן "חובות האֵם על בתה"? מה חייבת האם להעביר לבתה? איזו תורה עליה ללמד אותה? איזו אומנות? מהי 'תורת החיים' שאמהות לימדו בפועל את  בנותיהן?

מאות שנים של פרשנות ומדרש, של משנה ותלמוד, של שאלות ותשובות, פסקי הלכה ומדרשי אגדה, חלפו עד שהלך ונשבר קשר השתיקה בן אלפי השנים.

חלק ב' – בחברתות יחסי אמהות וילדים בספרות:

עשו הקדמה: יחסי אמהות וילדיהן אינן תופסים, למרבה הפלא, מקום מרכזי (מקביל למקום שתופסים יחסי אבות ובנים) גם בספרות, הן הכללית והן העברית. באופן כולל אפשר לומר שבאופן מאוד מובהק רובם ככולן של יצירות הספרות העוסקות ביחסי בנות וילדיהן הן פרי עטן של נשים סופרות, ולא גברים, כאשר סופרים גברים כן עוסקים ביחסי אחיות  וביחסים בין חברות, למשל.

חלקו את הכיתה לזוגות או קבוצות של ארבעה תלמידים.

כל קבוצה\ זוג תקבל את הטקסטים השונים והשאלות.

א. אנה פרנק

"אנה פרנק – יומן" הוא יומן אותנטי של אנה פרנק, נערה יהודיה ממוצא גרמני, שהתחבאה עם משפחתה בעליית גג באמסטרדם במהלך הכיבוש הנאצי של הולנד במלחמת העולם השנייה. אנה ניהלה יומן במשך שנתיים, החל מיום הולדתה ה-13 ועד להסגרת המשפחה.

אנה פרנק – יומן

יום ראשון , 27 ספטמבר 1942

היום היה לי עם אמא מה שנקרא "דין ודברים", אבל הבעיה היא שאני מייד פורצת בבכי, אני לא שולטת בזה. אבא תמיד נחמד אלי, והוא גם מבין אותי הרבה יותר טוב. אוף, ברגעים כאלה אני ממש לא יכולה לסבול את אמא, וגם בשבילה אני אדם זר, רואים את זה, היא לא יודעת מה דעתי אפילו על הדברים השגרתיים ביותר.

דיברנו על משרתות, על זה שראוי לקראו להן "עוזרות בית" ואחרי המלחמה בלי ספק תהיה חובה לקרוא להן כך. אני לא הבנתי את זה מיד, ואז היא אמרה שאני מרבה לדבר על מה שיהיה "אחר כך", ושאני אומרת את זה בחשיבות של גברת מכובדת, אבל זה בכלל לא נכון, ובכלל מותר לי גם לבנות מגדלים באוויר מידי פעם, זה לא כל-כך נורא, לא צריך להתייחס לזה ברצינות תהומית כזאת. לפחות אבא מגן עלי, בלעדיו בטוח שכמעט לא הייתי מסוגלת להחזיק מעמד כאן.

(עמ' 47-48)

יום שישי, 2 באפריל 1943

אוי ואבוי, שוב נוסף חטא לרשימת החטאים שלי. אתמול בערב, כששכבתי במיטה וחיכיתי שאבא יבוא להתפלל איתי ולברך אותי בלילה טוב, נכנסה אמא לחדרי, התיישבה על המיטה שלי ושאלה בשקט: "אנה, אבא עוד לא מוכן, אולי נתפלל שתינו יחד?"

"לא, מאנסה," עניתי.

אמא קמה, עמדה רגע ליד מיטתי ופסעה לאט אל הדלת. לפתע הסתובבה לאחור ואמרה בפנים מכורמות: "אני לא רוצה לכעוס עליך. אי אפשר לכפות אהבה!" שתי דמעות זלגו על פניה כשהיא יצאה מהחדר.

המשכתי לשכב בשקט ומיד הרגשתי שהתנהגתי ברשעות בזה שדחיתי אותה בצורה כה גסה, אבל ידעתי גם שלא יכולתי לתת לה תשובה אחרת. איני יכולה להעמיד פנים ולהתפלל איתה בניגוד לרצוני. זה פשוט בלתי אפשרי. ריחמתי על אמא, ריחמתי עליה מאוד מאוד, כי בפעם הראשונה בחיי ראיתי שהיא אינה אדישה לקרירות שלי כלפיה. ראיתי את העצב על פניה שהיא דיברה על אהבה שאי אפשר לכפות. קשה לומר את האמת, ובכל זאת האמת היא, שהיא זו שדחתה אות. היא זו שאטמה אותי לכל ביטוי אהבה מצידה, בהערותיה חסרות הרגישות, בהתבדחויות הגסות שלה על דברים שבעיני אינם מצחיקים כלל. כשם שאני מתכווצת כולי בכל פעם שהיא מטיחה בי מילים קשות, כך התכווץ ליבה כשנוכחה לדעת שאכן אין עוד אהבה בינינו.

(עמ' 97-98)

שאלות לשיחה בעקבות הקריאה:

• למרות המרחק והזמן, האם אפשר ללמוד משהו מן הקטעים הללו על יחסי אמהות וילדים בימינו? האם חוויתם דבר דומה? האם אתם מזדהים עם אנה (או עם אמה)?

ב. סביון ליברכט, תפוחים מן המדבר (1986)

מולן היתה נערה הולכת לבושה מכנסיים אף היא ושערה גזוז. והאישה אמרה: "הנה רבקה." וויקטוריה, כבר "לא לזאת התכוונתי" מוכן על לשונה, הכירה מקרוב את בתה ופרצה בצעקה שמנגינת בכי לה. הנערה הניחה מידה את סל הכביסה שהיתה נושאת ורצה לקראתה, וכבר היה ראשה מחוץ כנגדה ועיניה בוכות מעצמן.

מה זה… מה זה…" גרפה את חוטמה. "איפה הצמות שלך? והמכנסיים… ככה את לובשת? אוי לעיניים!" ורבקה צחקה מולה: "ידעתי שככה תגידי. רציתי להתלבש אבל לא הספקתי. חשבתי שתגיעי באוטובוס של ארבע. מתי יצאת מהבית? בשש?"

"ולמה לא בחמש?"

"בואי בואי, די לבכות. כאן החדר שלנו, והנה דובי."

…

עייפה מן הדרך, ומבובלת ממראה עיניה, ונרעשת מתהפוכות היום, וכולאת בכוח את חרונה ההולך ומסתלק ממנה למרות עצמה, וזכורת כל העת את שליחותה, ישבה ויקטוריה עם בתה רבקה ודיבר עמה כאשר לא דיברה עם ילדיה מעודה. ולא זכרה מה דיברה, ולא זכרה מתי הלך הבחור הקרוא לה אמא, ורק עיניה ראו וידעו: טוב מראה פני בתה. מאז שהיתה ילדה לא ראתה ברק כזה בעיניה. גם השיער הקצר, הודתה בפני עצמה, עושה חסד עם פניה. וכל דמותה כולה – היא עצמה. לא כשהייתה בחצאית ובגרביים ובכתפיה הגדולות מידי, כאיש מחופש בבגדי אישה.

"ואל השכונה את לא מתגעגעת?"

"לפעמים כן. בערבי חג. שולחן השבת חסר לי והזמירות והצחוקים של הדודה שרה. אבל טוב לי כאן. אני אוהבת לעבוד בחוץ ועם חיות… גם אלייך אני מתגעגעת הרבה"

"ואבא?" שאלה ויקטוריה בלחש אל תוך אור הערביים המסתנן.

"אבא לא התעניין באף אחד. והכי פחות בי. כל היום בחנות ועם הספרים והתפילות, כאילו אני לא בתו."

…"הבן של יקותיאל הוא עילוי."

"עילוי חיוור וחולה כאילו כל היום יושב בתוך בור. וחוץ מזה אני לא אוהבת אותו."

"מה את חושבת, אהבה זה הכל?"

"ומה את יודעת על אהבה?"

"מה זאת אומרת?" נעלבה ויקטוריה והזדקפה בכסאה. "ככה מדברים אל אמא כאן?"

"את לא אהבת את אבא והוא לא אוהב אותך." התעלמה ממנה רבקה, והוסיפה לתוך השקט שנפל: "אני, בבית… לא הייתי שווה הרבה."

(ליברכט, תפוחים מן המדבר, עמ' 70-71)

שאלות לשיחה בעקבות הקריאה:

• מה אפשר ללמוד על היחס של האם והבת ושל האב והבת?
• האם חוויתם דבר דומה?

ערכו סיכום קצר במליאה הטקסטים השונים ובקשו מהתלמידים להשמיע את התשובות שלהם.

חלק ג':  סצינות מסרטי קולנוע ( 40 דקות)

בפתיחת הדברים כדאי לחזור ולציין שיחסי אמהות וילדיהן היו במשך שנים נושא שבשתיקה בקולנוע העולמי ובכלל זה בקולנוע הישראלי. הסרטים הישראלים המטפלים ביחסי אמהות וילדיהן מאפיינים בעיקר את התקופה האחרונה, ומהם נבחרו הדוגמאות הבאות.

חשוב לפתוח ולומר שהקולנוע אמנם מעלה בהרבה מן המקרים מצבים מן החיים, אבל מציג אותם באופן תמציתי וקיצוני הרבה יותר ממה שהם מתרחשים בחיים, גם יותר מן הספרות.

א. ניר ברגמן  (תסריט ובימוי), כנפיים שבורות, ישראל 2002

על הסרט

מאיה (מאיה מרון), הילדה הבכורה במשפחה, נגועה עדיין ברגשות אשמה בנוגע למות אביה, צריכה לתפקד בראש המשפחה בניסיון למלא את החלל שהשאיר אביה ולעשות את מטלותיה של האם, דפנה, (אורלי זילברשץ-בנאי), אם המשפחה, שעובדת שעות נוספות כאחות בבית חולים במטרה לפרנס את ילדיה בכבוד.

עלילת הסרט מספרת את סיפורה של משפחה חד-הורית מחיפה, המתמודדת עם מות האב בטרם עת.

הסרט עוקב אחר נסיונותיהם של האם, דפנה אולמן (אורלי זילברשץ-בנאי), וארבעת הילדים, לחזור ולקיים שגרת חיים משפחתית, כאשר כל אחד חש פגוע ומנסה בדרכו למלא את החלל שהשאיר האב.

האם, העובדת שעות נוספות כאחות בבית חולים על מנת לפרנס את ילדיה בכבוד, מנסה להיכנס מחדש למעגל הזוגיות, בר הבת הקטנה, מסרבת לחזור לגן הילדים; הבן הקטן, עידו, מנתק את עצמו מן האחרים ובודק את גבולות האפשרי; יאיר (ניתאי גבירץ), הנער המתבגר, מורד במסגרות ובנורמות החברתיות, ומאיה (מאיה מרון), אחותו התאומה (הבכורה), נאלצת לתפקד לצידה של האם בניסיון לשמור על חיי משפחה תקינים.

הסרט זכה להצלחה בארץ ובחו"ל, הוא נחשב כיום לאחד הסרטים המצליחים שנעשו במדינת ישראל, והוא מוקרן בארצות שונות בעולם. בארץ הסרט זכה בפרס האוסקר הישראלי על הסרט  ובמספר קטגוריות נוספות, ביניהן על המשחק (מאיה מרון ואורלי זילברשץ-בנאי).

סצינה מתוך הסרט:

סצינת הפתיחה בסרט מתחילה בתחרות להקות מוסיקליות בראשית דרכן. בין החזרות להופעה עצמה, מזעיקה האם, דפנה, את בתה, מאיה, לחזור הביתה לשמור על אחיה הצעירים, כיוון שנקראה בדחיפות למשמרת בבית החולים.

הדו-שיח הקצר בין האם לבת בטלפון ואחר-כך בכניסה לבית, מציג תמצית של היחסים המורכבים בין האם לבת, ומעלה שאלות על טווח הרגשות הבאים לביטוי בו: רגשות של חובה, אחריות, הדדיות וגם רגשות טינה, כעס, כאב. לצידם של רגשות אלה גם רגשות של הבנה ושותפות גורל.

שימו לב לאופן שבו מתנהל הדו-שיח בין האם לבת: האם הן פוגשות זו את זו פנים אל פנים?

את השאלות שאתן רואות מרכזיות לדיון כדאי להציג לפני הצפייה כדי שהצפייה תהיה צפייה מודרכת.

שאלות לדיון בעקבות הקרנת סצינה מתוך הסרט

• האם לדעתכן הכעס של הבת כלפי האם מוצדק? האם הפנייה של האם לבת בבקשת עזרה היתה מוצדקת?
• האם היחסים בין האם לבת הם יחסים בין שותפות שוות?
• האם האחריות של האם והבת למשפחה צריכה להיות הדדית (או האִם צריכה להיות אחריות חד-צדדית של אֵם כלפי בתה)?
• למרות הכעס והטינה שמבטאת הבת, איפה אפשר למצוא בסצינה גם סימנים של שותפות, אהבה?
• איך הייתן אתן מגיבות על בקשה כזו שמוצגת בפני מאיה? האִם המתח שבין האֵם לבת מזכיר לכן משהו דומה אצלכן?

ג. שמי זרחי (תסריט ובימוי), אביבה אהובתי, ישראל 2006

על הסרט:

אביבה כהן (אסי לוי) הינה טבחית קשת-יום בבית מלון בטבריה, אשר חלומה להיות סופרת הוצנע במשך שנים, עד שבעזרת אחותה, אניטה (רותם אבוהב), הגיעה לעודד זר (ששון גבאי), סופר נודע, שמבטיח לעזור לה לקדם חלומה. הדרך הארוכה אל הגשמת החלום והניסיון לגבש לעצמה את זהותה, מטלטלת את עולמה ויוצרת הדים במעגלים המשפחתיים הסובבים אותה: ביחסים עם בעלה המובטל, מוני, ביחסיה עם ילדיה, אושרת, אלון ואופק ובמרקם היחסים העדין שבינה לבין אחותה התומכת, שגם לה חלומות על חיים אחרים.

אביבה מופתעת לגלות שגם לעודד יש תוכניות משלו ועולמה מתערער לגמרי. החלום הופך לסיוט ועכשיו אביבה צריכה לעשות חשבון אמיתי עם חייה בדרך למציאת הקול הפנימי והעצמאי שלה.

במרכזו של הסרט "אביבה אהובתי" כוח רצונה, פחדיה וחלומותיה של אשה יוצאת דופן החיה בתוך מארג עשיר ויצרי של המשפחה והשכונה, על פניה השונות. עלילת הסרט פורשת לפנינו סביבה תוססת וצבעונית, מלאה בהומור בריא, שבו נאחזות הדמויות בעיקשות, כמו בקרש הצלה, כאשר ברקע מתגלות לפנינו תמונות חטופות מנופה הקסום של העיר טבריה, על גדות הכנרת.

סצינה מתוך הסרט:

סצינת הבוקר

זהו הפרק השני בסרט, סמוך לפתיחה. בתוך הסצינה, שנמשכת דקות בודדות, מוצגת בחיסכון רב רקמת היחסים בתוך המשפחה, בתוכה נחשפות שלוש מערכות יחסים בין אֵם לבת: אביבה ובתה אושרת, אביבה ואמה ויולט ואניטה ואמה. שימו לב לכל אחת ממערכות היחסים הללו, המוגשות, כאמור, בתמציתיות רבה, בדקות בודדות בפתיחת הסרט.

בני המשפחה מתארגנים ליציאה מן הבית. אביבה, האֵם, דואגת לכולם: מכינה כריך לאופק, הבן הצעיר, מעירה לאלון, תלמיד תיכון, על הסיגריה, אורזת את התיק לאושרת החיילת ונותנת לה  כסף.

לפני יציאתה החפוזה של האם, שנקראת בטלפון בדחיפות לטפל באמה, מתקיים דו-שיח קצר בין האם לבת בנושא נסיעתה המתוכננת של אביבה לתל-אביב באותו היום. למרות המעט שנאמר, אפשר ללמוד הרבה מן התנועה של שתי הדמויות בתוך הסצינה והעמידה שלהן בתוך מסגרת התמונה. גם כאן יהיה מעניין לבדוק את שאלת קשר העין.  האם קיים קשר עין בין האם לבת?

בהמשך הפרק מתקיים מפגש בין אביבה לבין אמה, היושבת על החלון בחדרה בקומה השנייה ומאיימת לקפוץ. במהלך השהייה של אביבה בבית הוריה מופיעה שם גם אחותה, אניטה, ומתרחש מפגש בלתי צפוי בין האם לבין אניטה, שבו נחשף טפח ממערכת היחסים העכורה בין השתיים.

שאלות לדיון בעקבות הצפייה

לגבי כל אחת ממערכות היחסים:

• האם הבת סומכת על האֵם? האם יש קרבה ביניהן? מה מעיד על קרבה או על ריחוק? האם השתיים מקשיבות זו לזו? האם הן נמצאות בקשר עין במהלך הסצינה? האם יש ביניהן הבנה? הסכמה? הזדהות?
• מה ההבדל ביחס של האם לילדיה השונים ?
• מסרים גלויים וסמויים: מה נאמר בסצינה באופן מפורש ועל מה אנחנו לומדים באופן עקיף (דרך דמויות אחרות, דרך העיצוב החזותי של הסצינה, דרך העמדת הדמויות בתוך הסצינה)?
• עם מי אתם מזדהות בסצינה, והאם תוכלו להסביר מדוע?
• האם אתם יכולים לדמיין מצב דומה לאלה המוצגים בסרט בחייכם?

חלק ד' – אסיף וסיכום  (כעשר דקות)

בחנו דוגמאות ליחסי אמהות וילדים בספרות ובקולנוע. סכמו בקצרה את תשובות התלמידים לאורך השיעור  ניתן להוסיף שגיל ההתגרות מביא עימו שינויים גם ביחסי הורים וילדים. נעלה לדיון קצר, בעיקר כחומר למחשבה וכהשראה, את השאלה: כיצד אנחנו יכולים לשפר את היחסים עם ההורים שלנו?