משך הפעילות: כשעה וחצי

חומרים נדרשים: דפי המבוך – נספח 1, אפשרות להקרנת הטקסטים והשמעת השיר

גיל ההתבגרות, מביא עימו שאלות, אתגרים, מכשולים והתמודדויות חדשות,. כל אלו עומדים בדרך אל הצמיחה וגיבוש הזהות האישית. בשיעור זה, נעסוק באתגרים השונים, דרך טקסטים שונים, דיון, ננסה לשאוב מהם השראה, כוח ואף כלים, להתמודדות מפרה ומעצימה, גם מול עם אתגרים מורכבים, הנקרים בדרכנו.

מטרות הסדנא (התלמידים/ות…):

– יעמדו על השוני בהתנהגותם של ילדים ושל מבוגרים

– ידונו באתגרים שבגיל ההתבגרות

– יבחנו את נושא קבלת החלטות והשלכותיהן

– יכירו ביכולתם לקחת אחריות ולעורר שינוי במעגלי החיים השונים

מהלך הסדנא – כללי

א. פתיחה ומבוא במליאה: הולכים ומתבגרים- כ-20 דקות

ב. מי זה במראה – כחצי שעה

ג. פעילות המבוך – כ-15 דקות

ד. סיכום “מה מרגיז אותי והייתי מוכן לשנות” – כ-25 דקות

מהלך הסדנא – פירוט:

חלק א': פתיחה במליאה – הולכים ומתבגרים (כ-20 דקות)

נקרא ביחד את סיפור המסגרת הולכים ומתבגרים (נספח 2) ונזמין התייחסויות לאחר הקריאה (מומלץ להקרין את הסיפור על הלוח):

שאלות לדיון:

• כיצד את\ן מרגישים\ ות לקראת גיל ההתבגרות – מתרגשים\ות , חוששים\ות?

• מה משמח אתכ\ן במעבר לבגרות?

• ממה אתם חוששים\ות?

נספר לתלמידים ולתלמידות כי גיל המצוות נקבע בעולמה של היהדות לגיל בו הילדים הופכים להיות בוגרים, ולמעשה בעלי זכויות וחובות שוות למבוגרים.

נשאל: באיזה גיל נכנסים הילדים היום לעולמם של המבוגרים? איך יודעים שאדם שייך לעולם המבוגרים? נציע תשובות כמו: גיוס לצבא או לשירות אזרחי-לאומי, כלומר תרומה לחברה, היכולת לפרנס את עצמי לבד, מציאת עבודה, לימודים גבוהים, זוגיות ועוד.

נשאל, אם כן, מדוע אנו מציינים את טקס ההתבגרות של נערים ונערות בגיל 13-12? על שאלה זו נענה לאורך כל התוכנית.

חלק ב': מי זה במראה

נקריא את הסיפור "מי זה במראה" (נספח 3) מומלץ להקרין את הסיפור על הלוח

שאלות בעקבות הסיפור:

– מה מתאר הסיפור?

– מה משותף ומה שונה בין מיכל לדוד?

– האם הסיפור נשמע לכם אמיתי?

– מה לדעתכם דוד רואה בעצמו ומה הוא רואה במיכל?

– כיצד מיכל רואה את עצמה? האם היא בכלל רואה את דוד?

– מה דוד ומיכל רואים בסביבה שלהם? כיצד הם משתנים?

אפשר לבקש מהתלמידים/ות לכתוב סוף לסיפור, ודרך הסוף שהם מציעים לבדוק מאפייני התבגרות למשל יחסי בנים-בנות, הבדלים בין בנים-לבנות וכדומה.

חלק ג': משחק מבוך

חלקו לתלמיד את דף המבוך (נספח 1) שכולל מספר מסלולים המובילים לפרסים

שונים, ומספר מסלולים ללא מוצא. על התלמידים לבחור באיזה פרס הם מעוניינים ומהי הדרך אליו. לאחר התבוננות במבוך עורכים דיון קצר ובודקים מה הנחה את הדרך ואת בחירת הפרס. אפשר לסכם על הלוח סגנונות בחירת דרך: למשל ללכת לאן שהדרך תוביל אותי (הגורל יקבע), לקבוע מראש לאן ברצוני להגיע ולהוביל עצמי לשם, ללכת בדרך שהלכו בה לפני (“למקום שאליו אני הולך, הלכו רבים כבר לפני”) או לבחור דווקא בדרך הפחות מקובלת.

במבוך כל הנתיבים לכל הפרסים פתוחים ואף בחירה אינה מבטלת את האפשרויות האחרות. האם גם הבחירות שלנו בחיים מתנהלות כך? חשוב לדבר על כך שפעמים רבות הבחירות בחיינו מנתבות אותנו למקום מסוים, ולא תמיד כל האפשרויות נשארות פתוחות.

חלק ד': סיכום “מה מרגיז אותי והייתי מוכן לשנות”

השמיעו את השיר אני ואתה והקרינו את המילים על הלוח

אני ואתה\ אריק איינשטיין

אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה אז יבואו כבר כולם,

אמרו את זה קודם לפני,

לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,

יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,

אמרו את זה קודם לפני,

זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה אז יבואו כבר כולם,

אמרו את זה קודם לפני,

לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

שאלו בסוף השיר:

– אילו מאפיינים של גיל ההתבגרות באו לידי ביטוי בשיר?

נסביר כי אחד המאפיינים של גיל ההתבגרות הינו שינויים לא רק פיזיולוגיים אלא גם שינויים ביכולת שלנו לראות את העולם. ראיית העולם שלנו נעשית מורכבת יותר וכך גם ראיית עצמנו ואנו מגיבים בהתאם לשינויים אלה.

– מה האתגרים שלנו בשינוי העולם בגיל ההתבגרות?

– איך אני נמנע מלהקשיב לכולם וללכת בדרך שלי?

ננסה לבדוק אילו דברים הייתי רוצה לשנות, אך גם מה ביכולתי לעשות. חשוב לציין שגיל ההתבגרות מאופיין לא רק בראיה מורכבת יותר של המציאות אלא גם ביכולת לפעול ולקחת אחריות. האם אנו מוכנים לחלק זה של ההתבגרות? בקשו מהתלמידים\ות למלא את הטבלה הבאה:

משימת צילום

השיר אני ואתה מציג אתגר כולם אמרו לי וזה לא משנה והאם אני אצליח לצלוח את האתגרים…

יציאה למשימת צילום – בקשו מהתלמידים\ות לצלם תמונה "תמונה לאינסטגרם" – הכותרת לתמונה האתגר שלי בדרך להתבגרות. בשיעור לאחר מכן בקשו מהתלמידים להציג את התמונות. תוכלו לתלות את התמונות על הקיר בכיתה.

נספח 1

נספח 2

הולכים ומתבגרים

המורה נורית דיברה בכיתה בהתלהבות על נושא ההתבגרות. היא סיפרה שבכיתה ז’ נקדיש שעה שבועית כדי לדון בשינויים שחלים בנו, הגופניים והנפשיים. “ההתבגרות”, אמרה נורית, “היא תהליך שמתחיל בזמן מסוים וממשיך ומלווה אותנו כל החיים”. תומר שאל “איך יודעים שהתהליך מתחיל?” עדי ענתה “כשזה קורה אז מרגישים”. למאיה נצצו העיניים כאילו היא מבינה למה עדי התכוונה, ורק יובל הרגישה שהיא מתכווצת במקומה. היא נזכרה בעליסה בארץ הפלאות, וחשבה לעצמה שאם רק הייתה יכולה הייתה נוגסת בעוגייה שהייתה מצמצמת את ממדיה והופכת אותה לקטנה לעד. היא לא הבינה את התשוקה להתבגר. מאז שנולד אחיה הרגישה שהציפיות ממנה רבות, שהוריה מעריכים שהיא כבר גדולה ומסתדרת בעצמה ופחות מציעים לה עזרה. היא התגעגעה לפינוקים, להשתוללויות המשפחתיות, לדגדוגים, למלחמת הכריות שבסופה הגיע חיבוק משפחתי גדול. ההתבגרות הפחידה אותה, היא חששה שגופה הרזה ישתנה. כל הבנות סביבה היו עסוקות בשאלה אחת: “מה ללבוש?”, ואת יובל זה לא עניין, “העיקר שיהיה נוח”, הייתה נוהגת להגיד לאמה כשזו ניסתה לשדל אותה להביע את דעתה על בגד זה או אחר. יובל הרגישה שאפילו החברות עם תומר הופכת מסובכת. פעם היו הולכים יחד לכל מקום, כל בעל חיים שהוא היה מוצא, היא הייתה הראשונה שרואה, במשחקי כדורגל תמיד היה בוחר בה לקבוצה שלו. פתאום שורר ביניהם סוג של מבוכה ואף ריחוק. לפעמים בערב היא מרגישה שבא לה לבכות, היא לא עצובה במיוחד, אבל הבכי עוזר לה להירגע. היא יודעת שבוגרים אינם בוכים, אפילו תומר אמר לה שזה ילדותי להיעלב מכל דבר ולבכות, אבל בינה לבין עצמה הדמעות זולגות. כולם דברו בהתלהבות על הדברים שיוכלו לעשות כבוגרים – פלג הזכיר שיוכל ללכת לישון מתי שירצה, אורי אמר שיהיה לו רישיון נהיגה, תומר אמר שיוכל להצביע בבחירות, נעם אמר שתהיה לו תעודת זהות ויובל חשבה על השיר של יהודה אטלס:

קודם גנון, אחר כך גן חובה, בית ספר, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה, דירה, חתונה, ילדים, מילואים, אז מתי אני אספיק לעשות קצת חיים?

(יהודה אטלס, הילד הזה הוא אני…)

נספח 3

"מי זה במראה?" / אורית לביא-רוור

(1) "אוף אין לי בגדים!" כעסה מיכל על דמותה שבמראה. היה זה יום שישי בערב ומיכל הוזמנה למסיבה של הילה מהכיתה שלה. זה היה יום הולדתה ה-12 של הילה, אבל מי בכלל זוכר זאת, השאלה הגדולה באמת היא: מה ללבוש?! מיכל היתה ילדה שמחה בסך הכל, שתמיד ידעה מה היא רוצה מעצמה ואהבה לעשות המון דברים. אבל בזמן האחרון הכל משתנה, החלטות נהיו דבר קשה ובדברים הכי קטנים. מה ללבוש למסיבה? את המכנס השחור שהיא הכי אוהבת? או את החולצה החדשה שלכל הבנות בכיתה כבר יש ומה יגידו ומה יחשבו עליה? ופתאום גם הגוף משתנה, מה זה? מי זאת במראה? היא הרגישה לפעמים שהיא פשוט לא מכירה את עצמה יותר. מי זאת הילדה עם הגוף המוזר הזה שלא מצליחה להחליט שום דבר וכולם מעצבנים אותה. "מזל שיש לי את החברות שלי" מה הייתה עושה בלי החברות שלה.

(2) "אין לי כוח למסיבה המעצבנת הזאת" אמר דוד לחברו יותם, "סתם יהיה משעמם שם". בזמן האחרון דוד מרגיש שמשהו עובר עליו, הוא כועס מהר, הוא משתעמם מהר ובכלל אין לו כוח לכלום. כל מה שבא לו זה לישון, לישון ולישון. "יהיה בסדר" אמר יותם לדוד, "מיכל תהיה שם", "כאילו שאיכפת לי" אמר דוד. דוד אהב את מיכל כבר הרבה זמן. בגלל שהיו שכנים, היו ידידים עוד מהגן. אבל בזמן האחרון, דוד מרגיש שאין לו על מה לדבר איתה ופתאום הם כל כך מתביישים וחוץ מזה היא פתאום כזאת גבוהה, איך אני יכול בכלל לדבר עם בת גבוהה ממני? חשב דוד לעצמו. "דוד, אל תשכח ב-23:00 מקסימום אתה בבית" "איך אני יכול לחזור הביתה ב-23:00 כשרק אז העניינים מתחילים להתחמם" ענה דוד בכעס. ההורים האלה הם לא מבינים כלום, חשב דוד לעצמו. מזל שלפחות החברים שלי מבינים אותי, מזל שיש לי חברים.