משך הפעילות: כשעה וחצי
ציוד נדרש: אפשרות להצגת הטקסט, מבראשית כ"ה, פסוקים כ"א – כ"ב, על גבי הלוח (להלן), דפי מקורות לתלמיד/ה – נספח 1 ודפי הנחיה לכתיבת דרשה אישית – נספח 2 (במידה ואכן נמשיך לתהליך זה)
המנהג לשאת דרשה או דברי תורה, מפי בר המצווה (וגם בת המצווה, אף אם זו, נאמרה מפיה, בסעודת המצווה ולא בבית הכנסת), הינו מאוחר יחסית, ומקורו באירופה במאות ה- 12-13 באירופה.
לשיטתנו ותפיסתנו כיום, הרי שלדרשת בת או בר המצווה, יש מקום חינוכי מרכזי ומשמעותי בתהליך גיל מצוות, בהיותה כוללת בין השאר, יכולת התמצאות, הבנה, וחשיבה מעמיקה בטקסט המקראי ובכלל, והנעה לצקת משמעות אישית לתוכו ולנקיטת עמדה, המשגתה, וביטויה באופן מאורגן ועל הכתב.
בסדנא זו, נצא לדרך הדרשנות, ונבקש תחילה, להתוודע אל עולם המדרש, הן כטקסט ספרותי חז"לי והן כצורת חשיבה, ניתוח ופרשנות, שידרשו לשם כתיבת הדרשות האישיות.
מטרות הסדנא (התלמידים/ות…)
- יתוודעו למושג המדרש, למשמעויותיו ולמקורותיו בתרבות ישראל
- יתנסו בקריאת מדרשים ויעמדו על דרך החשיבה הדרשנית, כפי שהיא באה בהם לידי ביטוי
- יתמודדו עם חיבור מדרש יצירתי
- יחוו מפגש ידידותי ובלתי אמצעי עם עולם הדרשנות
- יעמדו על משמעותה וחשיבותה של דרשת בר/בת מצווה אישית, כמבטאת חשיבה מעמיקה ונקיטת עמדה, ויחלו בתהליך החשיבה לקראת כתיבתה
מהלך הסדנא – כללי
- פתיחה ומבוא עיוני במליאה: מה זה מדרש? מה זו דרשה? – כחצי שעה
- יצירת מדרשי אגדה מומחזים (בחברותות), והצגות במליאה – כ 50 דקות
- סיכום – כ 10 דקות
רקע קצר למנחה – מהו מִדְרָשׁ?
מתוך: אנציקלופדיה למקרא – גשר
מדרש הוא אחת הדרכים שבהן פירשו חז"ל את המקרא, ומטרתו להבהיר את המובן המילולי של הדברים, ובעיקר את המובן העקרוני שלהם. שורש המילה הוא ד.ר.ש., שמשמעותו: שָׁאַל, חָקַר, לָמַד.
שיטה פרשנית זו מבארת נושאים משפטיים ומפיקה מהכתוב לקחים. כדי שהקורא יוכל להבין את הנושא הנידון ואת הלקחים המשפטיים, משתמש המדרש בסוגים ספרותיים שונים, כמו סיפור, משל או אגדה, שהם פשוטים יחסית וקל להבין אותם.
השם "מדרש" מציין גם את הספרות הָעֲנֵפָה שצמחה משיטה זו. המדרש התפתח בתקופת חכמי המשנה (עד המאה השלישית לספירה), הם התַּנָּאִים, ושימש לשתי מטרות, שעל פיהן התפתחו שני סוגים ספרותיים נפרדים – מדרש הלכה ומדרש אגדה:
מדרש ההלכה – מדרש העוסק בחוקי התורה, ומטרתו העיקרית להבהיר נושאים משפטיים, ולהפיק חוקים ומסקנות הלכתיים מהכתוב במקרא. המדרשים עסקו בעיקר בארבעת החומשים – שמות, ויקרא, במדבר ודברים.
מדרש אגדה – עוסק בחלקים הסיפוריים של התורה. בסיפורים חינוכיים שיש בהם מוסר הַשְׂכֵּל, ובדרך כלל הם קשורים לדמויות מקראיות או לחז"ל.
שיטת הפרשנות במדרש ממלאת חללים ופערים שמצויים בטקסט המקראי: המדרש מוסיף מחשבות, רגשות ומעשים, רקע, מניע וסיבה. המדרש מסיק מסקנות מסיפורים חוזרים, מפרשיות סמוכות וממשחקי מילים, ונותן משמעות סמלית לפרטים שנראים חסרי משמעות. המדרש משתמש באמצעים ספרותיים, כמו מֶטַאפוֹרָה ואַלֶגוֹרְיָה, כדי לפרש את הטקסט ולהעביר מסרים ורעיונות. כאשר הפירוש עוסק בטקסטים רגישים מבחינה דתית או מוסרית, הוא מֵמִיר את המובן הפשוט והברור של הטקסט בפירוש נוח ומכובד יותר.
מהלך הסדנא – פירוט:
חלק א' – מבוא עיוני במליאה: מה זה מדרש? מה זו דרשה? (כחצי שעה)
נפתח ונסביר בקצרה ובכלליות מהי דרשה בכלל, וכיצד זה היה המנהג לשאת דרשה, לסממן מיוחד ומובהק, בציון ובטקסי בת ובר מצווה:
השם 'דרשה' מקורו מהשורש ד.ר.ש. – שמשמעותו: שָׁאַל בתקיפות, חָקַר; בדרשה, אנו כמו 'דורשים' מתוך התורה, מתוך הנאמר בה – את המשמעות העכשווית והרלבנטית עבורנו ולנו. הדרשה היא למעשה פרשנות, בדרך כלל לפרשת השבוע, ונחשבת לביטוי לחשיבה אישית, מעמיקה ומשמעותית, ובהתאמה לכך, היתה עם הזמן, לחלק חשוב ומרכזי בטקסי בת ובר מצווה.
נבהיר, כי היום, נתחיל קודם כל במקום שממנו הגיע אלינו רעיון ומושג הדרשה: מהמדרש שבספרות חז"ל. נרחיב ונאמר, כי המדרש הינו שם גם לשיטת פירוש וניתוח של התורה, ושמה של היצירה הגדולה והמגוונת בספרות חז"ל. לפני יותר מאלפיים שנה, כאן בארץ ישראל, הנהיגו חז"ל, את המדרש, כדרך פירוש של דברי התורה לא כפשוטם, אלא בדרך של יצירה חדשה, הכוללת הרחבה ותוספת.
את ההשראה לרעיון ולשיטה, ואת מקור השם 'מדרש', שאבו חז"ל משני פסוקים קצרים בבראשית, בסיפורה של רבקה – נציג את הטקסט הבא על הלוח, נקרא ונדון בשאלות הבאות:
בראשית כ"ה, פסוקים כ"א – כ"ב
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַ-ה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.
- נשאל: איך נסביר את מה שרבקה עושה? איך הם/ן מבינים/ות את הביטוי 'לדרוש את ה"?
- נרחיב ונסביר: רבקה היא האשה הראשונה בתורה שפונה ביוזמתה לאלוהים. יתרה מכך – בעצם היא האדם הראשון שפונה לאלוהים. קדמו לה אברהם ויצחק, שניהם גברים – שאליהם האלוהים נגלה מעצמו. לא הם שדרשו אותו! רבקה – האשה ראשונה, האדם הראשון בסיפורו של העם היהודי – אשר, מחפש, דורש את אלוהים.
- נדגיש ונחדד: חז"ל – חכמינו זכרם לברכה, למדו מאשה, מרבקה, אחת האמהות – את האפשרות ואת הרשות שיש לנו 'לדרוש את ה': היינו לעשות פעולה אקטיבית, שמחפשת את מה שמעבר, מחפשת משמעות…
כך, חז"ל הפעילו שיטה זו, של "לדרוש משמעות שמעבר, לדרוש אלוהים" – על הטקסט הקדוש של התורה. כך עשו אז, וכך נעשה אנו בבוא העת, כשנבקש לדרוש בעצמנו ומעצמנו, ולכתוב את דרשת בת או בר המצווה שלנו.
ראשית, נתנסה בקריאת שני מדרשים קצרים, משני הסוגים שכתבו חז"ל: 'מדרש הלכה', העוסק בחוקים ובמצוות של התורה, ובא להסבירם ולפרטם – והסוג השני: 'מדרש אגדה', העוסק בחלקים הסיפוריים של התורה ובא ללמד מתוכם מוסר הַשְׂכֵּל.
- נחלק את דפי העבודה האישיים (ר' להלן – נספח מס' 1), ונבקש לקרוא בקול את פסקת המבוא על 'מדרש'.
- נמשיך ונתוודע, לסוגה הראשונה – מדרשי הלכה, מדרשים הבאים לפרט ולהסביר את חוקי ומצוות התורה:
נקרא את הפסוק, משמות כ', אשר מופיע בדפים שלפניהם/ן: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ;"
- נבקש מהם/ן להעלות (ולרשום) לפחות שלוש שאלות פתוחות שאפשר לשאול על פסוק זה (למשל: מתי זה נאמר? למה מופיע פירוט רחב מאד יחסית הנוגע לעבדים? מה הקשר בין שבת לבהמות? מה זו מלאכה? האם להכין שיעורים זו מלאכה? ולעזור בסידור השולחן? וכו'…)
- לאחר שישתפו בשאלות שרשמו, חשוב להמשיג ולחדד: שכאן בדיוק טמון האתגר בלשון של התורה. יושב האדם האדם היהודי, לפני אלפיים שנה, וממש רוצה לקיים את מצוות התורה האוסרת על מלאכה בשבת, אבל הציווי מנוסח באופן כה כללי – עד שלא ברור לו כלל מה זו בדיוק מלאכה, מה כן ומה לא, ואיך מגדירים זאת.
- כאן גם מגיע תפקיד הנהגה הרבנית של חז"ל. לפני אלפיים שנה, הם מבקשים, להפוך את מצוות התורה הכלליות והעמומות, לחוקים מעשיים וברורים, שבאמת יהיה אפשר לחיות לפיהם. במטרה זו, יחברו חז"ל את 'מדרשי הלכה': מדרשים שבאים לפרט ולהסביר מצוות וחוקים, במקומות שהם חסרים או לא ברורים בתורה.
- נראה, כיצד חז"ל ענו לשאלה המהותית "מה זו מלאכה?": נקרא ונסביר (ברפרוף) – את שורות הפתיחה של המשניה הידועה והבסיסית, שניסחה לראשונה, מהן שלושים ותשע המלאכות שאסורות בשבת:
משנה מסכת שבת פרק ז
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה…
נסביר ונסב את תשומת הלב, לאופיין של המלאכות שנאסרו, אופי טיפוסי והגיוני לתקופה הקדומה – בחקלאות, מרגע הזריעה ועד לאפייה, והמרעה – מהגז ועד הטוויה.
- נמשיך, להיכרות עם הסוגה שקרובה יותר לענייננו בהקשר לדרשות: מדרשי האגדה. אלה באים להרחיב, למלא "חורים" בעלילה, או לענות על שאלות מהותיות וערכיות, העולות מסיפורי המקרא, בדרך שיש בה מוסר השכל.
נקרא את הפסוק, מבראשית ד', שמופיע בדפים שלפניהם/ן: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:"
- שוב, נבקש להעלות (ולרשום) לפחות שלוש שאלות פתוחות שאפשר לשאול על פסוק זה (למשל: מה אמר קין? למה בכלל כתוב "וַיֹּאמֶר" – אם לא מתכוונים לספר מה נאמר? מה קרה שם בכלל? למה דווקא בשדה? מה היה כל כך חמור, עד שזה הביא לרצח אח? וכד')
- לאחר ששיתפו בשאלות שרשמו, נקרא יחד, דוגמא מובהקת ומעניינת למדרש אגדה, שנכתב על הפסוק שלנו. נציין, שכמו רוב מדרשי האגדה, גם כאן, זהו רק אחד מתוך כמה וכמה, שנכתבו על פסוק זה מבראשית, כולם מבקשים להרחיב במקומות אחרים, לענות על שאלות שונות, ובכולם טמון מוסר השכל זה או אחר.
- נקרא יחד את המדרש מבראשית רבה (ר' להלן, בדף המקורות בנספח 1), ונוודא שהטקסט הובן.
- נעלה לדיון את השאלות – על איזה שאלה באה המדרש לענות? איזה חוסר בסיפור, הוא מבקש להשלים? ומה לדעתם/ן מוסר ההשכל, שמדרש האגדה הזה מבקש ללמד אותנו, בהקשר לסיפורם של קין והבל? ( למשל על רכושנות ותוצאותיה; על מחירה של קנאה; על הסכנה שבכעס ובזעם וכו').
- נסכם, גם כהכוונה לקראת העבודה על "מדרש דרמה" יצירתי בחברותות – שנתנסה עכשיו בחוויית היצירה – ולא בכתיבה – של מדרש אגדה משלנו. נסביר, כי במקום בכתיבה – אנו נמחיז את מדרשי האגדה שלנו, ואחר כך נציג אותם בכיתה.
חלק ב' – "מדרש דרמה": המחזת מדרשי אגדה (בחברותות), והצגות במליאה (כ-50 דקות)
נתחלק לחברותות של 6-7 תלמידים ותלמידות בכל חברותא, ונמחיז (לפי ההנחיות שבדפים) מדרש אגדה, לסיפור יוסף ואחיו, מבראשית פרק מ"ב (מופיע גם הוא בדף המקורות – ר' בנספח 1). נדגיש ונעודד לחשוב גם על מוסר ההשכל שירצו להעביר.
לאחר כרבע שעה – עשרים דקות, לתכנון ההמחזה בחברותות, נתכנס ונשתף בהצגות – במדרשי האגדה שהכנו. כדאי לציין, כי חלק זה בסדנא, כרוך על פי רוב בהמולה וצחקוקים, שלטעמנו חיובית היא, בהיותה משקפת התנסות חווייתית, ידידותית ומהנה ("כיפית"), בעולם תוכן חדש, שלעיתים דווקא עלול להיתפס כרחוק, מנוכר ומאיים.
חלק ג' – סיכום קצר (5-10 דקות)
לאחר השיתוף בהצגות מדרשי האגדה, נסכם ואפילו אם קצר הזמן, אז בכמה משפטים ספורים, במטרה להציף את עיקרי הדברים:
המדרש הוא בגדר הזמנה, הוא כלי נגיש עבורנו, בבואנו ללמוד ולחפש משמעות אישית, עכשווית ורלבנטית, ואפילו אם מדובר בטקסט עתיק מאד וקדוש, כמו התורה.
דרשה בכלל, ודרשת בת או בר המצווה בפרט – משמעותה שקודם כל, שדרשנו מעצמנו. דרשנו מעצמנו לא לוותר על התמודדות עם הטקסט, גם אם הוא קצת קשה או לא מובן. דרשנו מעצמנו לחשוב, להתעמק, להתעקש עד שנמצא נקודת חיבור לחיינו אנו. דרשנו מעצמנו לדרוש: לדרוש משמעות.
הערה חשובה:
לאחר שיעור זה, ניתן להמשיך, רצוי כמובן, בהדרכה ובליווי פרטני, לתהליך כתיבת הדרשות האישית. לדף הנחיות לכתיבת דרשה (לתלמיד/ה) – ר' נספח מס' 2.
נספח 1
'לדרוש משמעות': היכרות עם עולם המדרש
דף מקורות לתלמיד/ה
מדרש ודרשה – שורש המילה הוא ד.ר.ש., שמשמעותו: שָׁאַל, חָקַר, לָמַד. המדרש הוא דרך פירוש, שמקורה בחז"ל, של דברי התורה לא כפשוטם, אלא בדרך של הרחבה ותוספת.
השם "מדרש" מציין גם את הספרות הָעֲנֵפָה שצמחה משיטה זו. המדרש התפתח בתקופת חכמי המשנה (עד המאה השלישית לספירה), הם התַּנָּאִים, ושימש לשתי מטרות, שעל פיהן התפתחו שני סוגים ספרותיים נפרדים: מדרש הלכה, העוסק בחוקי התורה, ובא להסבירם ולפרטם – ומדרש אגדה, העוסק בחלקים הסיפוריים של התורה ובא ללמד מתוכם מוסר הַשְׂכֵּל.
דוגמא למדרשי הלכה:
שמות פרק כ
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
חברו לפחות 3 שאלות אפשריות על הפסוק:
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
משנה מסכת שבת פרק ז
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה…
דוגמא למדרשי אגדה:
בראשית פרק ד פסוק ח
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
חברו לפחות 3 שאלות אפשריות על הפסוק:
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
מדרש בראשית רבה, פרשה כב – מעובד ומתורגם
למה כתוב "ויאמר קין אל הבל אחיו…" – ולא מסופר לנו מה נאמר?
אמרו קַיִן והֶבֶל שהיו בעצם הילדים הראשונים בָּעולם כולו, בְּנֵיהם של אָדָם וְחַוָוה) – בוא ונחלק את העולם בינינו! אחד קיבל לרשותו את כל הקרקעות בעולם (כולל דברים הצמודים לַקַרקע – אדמה, צמחים, סלעים…) והשני קיבל את הַמִיטַלְטְלִין – כל הדברים בעולם שאֵינם צמודים לַקרקע (למשל, בַּעלֵי החיים וכל סוגי החפצים). אבל אז, כשעמדו בשדה התחילו לריב. זה אמר בכעס: הארץ שאתה עומד עליה – שלי היא! וענה לו אחיו בזעם: והבגד שעל גופך – שלי הוא! אמר האחד: קפוץ! וענה השני: תתפשט! ומשם התלהטו הרוחות בקטטה, עד שקרה הנורא מכל, שנאמר – "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".
בחברותות:
מדרש דרמה לבראשית מ"ב
בראשית פרק מ"ב
א וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר–הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם. ד וְאֶת-בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו: כִּי אָמַר, פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. ה וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים: כִּי-הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ו וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ–הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל. יא כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. יב וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם: לֹא, כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת. יג וַיֹּאמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף: הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר–מְרַגְּלִים אַתֶּם. טו בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה. טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם-לֹא–חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא. יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם–אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת. כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד–וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ. כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם. כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. כה וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם, כֵּן. כו וַיִּשְׂאוּ אֶת-שִׁבְרָם, עַל-חֲמֹרֵיהֶם; וַיֵּלְכוּ, מִשָּׁם. כז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת-שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ–בַּמָּלוֹן; וַיַּרְא, אֶת-כַּסְפּוֹ, וְהִנֵּה-הוּא, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. כח וַיֹּאמֶר אֶל-אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי, וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי; וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו לֵאמֹר, מַה-זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים, לָנוּ. כט וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אַרְצָה כְּנָעַן; וַיַּגִּידוּ לוֹ, אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר. ל דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, אִתָּנוּ–קָשׁוֹת; וַיִּתֵּן אֹתָנוּ, כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ. לא וַנֹּאמֶר אֵלָיו, כֵּנִים אֲנָחְנוּ: לֹא הָיִינוּ, מְרַגְּלִים. לב שְׁנֵים-עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. לג וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ, הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, בְּזֹאת אֵדַע, כִּי כֵנִים אַתֶּם: אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת-רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ. לד וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. לה וַיְהִי, הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ, בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם–וַיִּירָאוּ. לו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן, אֶל-אָבִיו לֵאמֹר, אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. לח וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה.
צרו את מדרש הדרמה שלכם/ן:
שאלו שאלות ובהתאמה מלאו את החללים החסרים בסיפור ו.. המחיזו אחד מהם. חשבו באופן יצירתי – דמיינו את הסצנות השונות, את האווירה, את אופי הדמויות ומה הן מרגישות וכיצד להמחיש זאת…
לדוגמא…
- מה היה עוד היה בשיחה של יעקב ובניו – שיחה שהובילה להחלטה לרדת מצרים, כדי לשבור את הרעב – ללא אחיהם בנימין?
- האם ואיך שמע יוסף על בואם של אחיו למצרים? כיצד הגיב?
- כיצד נראתה הפגישה המחודשת, הראשונה, בין יוסף ואחיו?
וכדומה…
נספח 2
'לדרוש משמעות': דף הנחיות לתהליך כתיבת דרשות אישיות
השם 'דרשה' מקורו מהשורש ד.ר.ש.
בדרשה, אנו כמו 'דורשים' מתוך התורה, מתוך הנאמר בה – את המשמעות האישית עבורנו ולנו
הצעה לתהליך העבודה:
- בדקו ביומן מהי פרשת השבוע שלכם וקראו אותה בעיון. היעזרו בהורים לבירור מילים וביטויים שהתקשיתם בהם
- כאשר תפגשו מילה, פסוק או רעיון שמעניין אתכם – רשמו אותו, ופרטו מה מעניין אתכם בו – האם הוא מצא חן בעיניכם ואולי הרגיז אתכם, מה אתם חושבים בנושא, כיצד אתם מכירים את הנושא בחיים שלכם?
- במידה ותקראו גם הפטרה, קראו גם אותה בעיון. מה הקשר בינה לבין הפרשה שלכם? האם זה מוסיף לאחד מהנושאים שעניינו אתכם בפרשה?
- גשו לכתיבת הדרשה: בחרו בנושא אחד שתפס את עיניכם!
- הציגו את הפרשה, מיקומה ונושאיה
- הציגו את הנושא בו בחרתם להתמקד, ופרטו. כדאי להוסיף ציטוט מתאים מהפרשה
- היעזרו בפירוש. האם יש מה להוסיף לנושא?
- הציגו כיצד אתם מכירים את הנושא בחיים שלכם, הציגו את דעתכם והרגשתכם כלפיו
- הציגו סיכום: שורה תחתונה, מסר כללי חד משמעי